דבר תורה שיראה אור בגליון שבת שלום 1075 הקרוב, פרשת כי תצא, עמ' 3-2.

תקציר הטיעון:

1. החיפוש אחרי הפשרה המועילה הוא מסיפוריו המכוננים של עם ישראל – יהודה והעדפת ה'בצע' של מכירת יוסף על פני רציחתו.
2. פרגמטיות זו נהייתה לרעיון מכונן בהלכה, שבה המסחר, החיים הכלכליים וה'שוק' אינם מגונים אלא ברוכים.
3. לעומת זאת, כאשר הפקת רווח כרוכה בנטילת חיי-אדם, כמו בהקשר של תעשיית הנשק, דרושה זהירות רבה. ייצור ומכירת נשק אינם פסולים כשלעצמם, אך עם-ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, צריך למנוע מכירת נשק למשטרים העושים בו שימוש רצחני כנגד חפים מפשע.
4. תת-רגולציה של מכירת נשק כזו הינה מנוגדת לפרגמטיות דלעיל, שבה נכרכת התועלת והרווח הכלכלי עם הצלת חיים, ולא עם קיפוחם. הֶפְחֵרוּת שכזו אף נותנת רוח גבית לאנטישמיות, הרואה יהודים ככאלו שיהיו מוכנים לשפוך דם נקי בשביל בצע כסף.
5. המצב שבו חברות נשק ממשלתיות מופרטות ומופקעות משליטה ואחריות לאומית ישירה ואף מבעלות ישראלית, הוא בעייתי במיוחד בהקשר זה (הדוגמה החמורה של אירונאוטיקס). יש לחשוש גם להשפעות חמורות של הפרטות כאלו על עצם תפקודו של צה"ל כצבא-העם.

הערה על היוהל"ם

בגליון שבת שלום דלעיל, בסוף תגובתי לגבריאל וייל, כתבתי כי

השאלה היא כפיפותו של צה"ל לערכיו של העם לו הוא שייך ושאותו הוא אמור לשרת. למרבה הצער, פשה בצה"ל ניהיליזם מוסרי בשנים האחרונות, האומר (מסמך היוהל"ם, 2015, עמ' 2) שאין שום הבדלים – גם לא ביולוגיים – בין גברים לנשים; הכל הבנייה. ובכן, אם לחיילינו ולחיילותינו אין גוף, ודאי שאי אפשר להלין על פגיעה באנשים זרים. האם הטענה ההומנית הקוראת לבטל את מסמך היוהל"ם ולהחזיר את היוהל"ן לתפקידה, בכדי להגן כיאות על שונותן של נשים [מגברים], גורעת מקדושתו של צה"ל, ומשחקת אף היא 'לידי אויבינו'?

כפי שטוען ד"ר יונתן יובֵל, ובצדק, "אין תאוריה פוליטית רצינית ללא התייחסות לאדם כאל גוף" ('משפט, פרגמטיזם והפוליטי: מבוא ל"על השלטון ביהודים לתומאס אקווינס', משפט וממשל טז [תשע"ה], עמ' 333). ולא רק תיאוריה פוליטית אין ללא גוף, אלא גם דין וחשבון מוסרי: אם לבני אדם אין גוף, הרי שלמשל לשרוף אותם על המוקד עשוי להיות פתרון לגיטימי לכל מיני סוגים של כפירה, לשם גאולת נפשם, כמובן. אבל אם יש לאנשים גוף, סט שלם של מגבלות, חובות וזכויות עולה על הפרק. אבל כפי שרומז מסמך היוהל"ם – זה כנראה "בסיס לא נכון ולא יעיל לניהול המשאב האנושי ולמיצויו" (עמ' 2).

הקושי עם מסמך היוהל"ם הינו שהוא מנוסח בהתאם לתפיסת מגדר קיצונית, שלא רק מזלזלת בקביעות מדעיות לגבי העולם החומרי, אלא שגם לא ברור איך אפשר ליישבה עם היותו של צה"ל צבא העם, או צבא של בני-אדם. הטענות המגדריות הסבירות (כלומר הפמיניסטיות ההומניות) המופיעות במסמך, היו קיימות גם אצל היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים). אבל בשביל הטענות השערורייתיות של היוהל"ם, ראוי היה לכל בר דעת לבטלו מיד כשראה אור. למותר לציין שאחת ההשלכות הישירות של האידיאולוגיה במסמך היוהל"ם היא ביטול השירותים והמגורים הנפרדים (גם זה כנראה "יותר יעיל"). דא עקא, לא ידוע לי על שום צבא בעולם שעשה כך, וגם בהקשרים משיקים, כמו במשחקי ספורט אולימפיים, לא מצאנו דבר כזה. למעשה, אפשר לראות שההתעלמות מהמין הביולוגי בשם זהות מגדרית הצהרתית גרידא, פוגעת בראש ובראשונה בנשים. השאלה הערכית העיקרית היא האם ראוי להגן על נשים, שהן חצי מהאוכלוסיה, ושהן פגיעות יותר מגברים? התשובה של גברים דורסניים לכך היא כמובן 'לא'. עד לפני כמה שנים, לא זו היתה התשובה של מדינת ישראל באמצעות צה"ל. לרא"ל גדי איזנקוט יש למרבה הצער כנראה גישה שונה.

 

עמנואל לוינס מתהפך בקברו

בעמ' 7 במסמך היוהל"ם מופיע הסמל ה'חדש' של היחידה (ראו כאן מימין, מתוך אתר צה"ל), ובו נמחקו פניהם האנושיות של הלוחמים. מסתבר שהאלוף יאיר גולן לא לגמרי טעה, כשהזהיר מפני תהליכים של דה-הומניזציה בישראל. הוא עצמו לא כיוון את האצבע ישירות ליוהל"ם, אך למי שחושב שאין יהדות או מדינה יהודית ראויה לשמה בלי אנושיות, יש כאן סיבה רצינית מאד לדאגה, וייתכן שגם גולן התכוון לכך. אפשר לקוות שזה היה גם חלק מהמניע להתפטרותו של בוגי יעלון מתפקיד שר הביטחון. כנראה שלסגן שר הביטחון אלי בן-דהן לא כל כך מפריע שצה"ל עובד לאור מסמך ששם ללעג את המוסכמות האנושיות הבסיסיות ביותר, ואת ספר בראשית שהניח את הבסיס ההומני להן.

אגב, רובוטים, שאין להם לא פנים ולא אנושיות, דוקא הולמים היטב את הדמויות נטולות-הפנים וה'מפוסטרות' המופיעה במסמך היוהל"ם. ובקישור ישיר לסיפא של דבריי בטור שלעיל, זה בדיוק מה שיש לחשוש לו לגבי העתיד הלא רחוק: הפרטת צה"ל וריבוטו, בשם 'יעילות' דיגיטלית-רובוטית שנוטרלה מכל שביב של אנושיות. האנושיות בנויה על מתח פורה ודיאלקטי בין נקביות לזכריות. זה לא מבטל את המורכבות של המגדר, להיפך: גברים יכולים להיות 'נשיים', רק אם יש איזה מושג של ייחודיות ושונות מינית. למרבה הצער, מושג המגדר במובנו הרדיקלי מבקש לשים-לעל, לבטל, את הגיוון הזה. כפי שטוענות פמיניסטיות הומניות, הקרבנות העיקריים של הזלזול בגופניות, הן נשים. אבל היוהל"ם מצהיר שאלו "קטגוריות אותן אנחנו מבקשים לפרק". לא פחות. אודה ולא אבוש שלא הצלחתי להבין איך אור קשתי הגיע למסקנה שמדובר במסמך 'לא רדיקלי'. איני יודע מי האדם שניסח את מסמך היוהל"ם (אם מדובר באישה, היא ודאי לא פמיניסטית הומנית), אבל דבר אחד די ברור: הוא כנראה אוהב מאד לראות יהודים-ישראלים נלחמים זה בזה.