דבר תורה שיראה אור בגליון שבת שלום 1075 הקרוב, פרשת כי תצא, עמ' 3-2.
תקציר הטיעון:
- החיפוש אחרי הפשרה המועילה הוא מסיפוריו המכוננים של עם ישראל – יהודה והעדפת ה'בצע' של מכירת יוסף על פני רציחתו.
- פרגמטיות זו נהייתה לרעיון מכונן בהלכה, שבה המסחר, החיים הכלכליים וה'שוק' אינם מגונים אלא ברוכים.
- לעומת זאת, כאשר הפקת רווח כרוכה בנטילת חיי-אדם, כמו בהקשר של תעשיית הנשק, דרושה זהירות רבה. ייצור ומכירת נשק אינם פסולים כשלעצמם, אך עם-ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, צריך למנוע מכירת נשק למשטרים העושים בו שימוש רצחני כנגד חפים מפשע.
- תת-רגולציה של מכירת נשק כזו הינה מנוגדת לפרגמטיות דלעיל, שבה נכרכת התועלת והרווח הכלכלי עם הצלת חיים, ולא עם קיפוחם. הֶפְחֵרוּת שכזו אף נותנת רוח גבית לאנטישמיות, הרואה יהודים ככאלו שיהיו מוכנים לשפוך דם נקי בשביל בצע כסף.
- המצב שבו חברות נשק ממשלתיות מופרטות ומופקעות משליטה ואחריות לאומית ישירה ואף מבעלות ישראלית, הוא בעייתי במיוחד בהקשר זה (הדוגמה החמורה של אירונאוטיקס). יש לחשוש גם להשפעות חמורות של הפרטות כאלו על עצם תפקודו של צה"ל כצבא-העם.
לשון אחרת 