פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט

רבים הם המלהגים על כך שבעידן הנוכחי 'כבר אין יותר פרטיות'. ברם, מבין מלהגים אלה, איש לא יסכים שיופץ סרטון זדוני המתעד אותו מתקלח, או שמערכת המשפט לא תאפשר לה לתבוע לדין את מבצעי הפשע. צביעות זו מעלה אפוא שמדובר על להג של בעלי ענין המעוניינים בעיקר להוביל לביטול דה-פקטו של הזכות לפרטיות. כמובן, האפשרות הטכנית לפגוע בפרטיות ובכבוד האדם היתה קיימת מאז ומעולם, ובכך אין כל חדש. מה שחדש בעידן הנוכחי הוא האמצעים המשוכללים לבצע זאת, וגם ההשטחה וההכפפה הדרוויניסטית של הראוי בפני המצוי, בפני הכוחנות. לומר ש"היום כבר אין פרטיות" ולכן אין בעיה להציב מצלמות במקלחות של זקנים בבתי אבות, שקול פחות או יותר לאמירה ש"היום כבר אין ערך לחיי אדם", ולכן מותר להרוג את מי שרק רוצים.

העוורון לגבי נזקי הצפת המרחב הציבורי (והפרטי) במצלמות נתמך באשליה שיש בכוחן לאפשר לנו להמנע מחוסר הוודאות המובנה שבו כרוכים חיי אנוש (והקוסמוס בכלל). לכך אפשר להוסיף את העובדה שבאמצעות טכנולוגיות של זיוף/בדיית-סרטונים, קשה עד בלתי אפשרי היום לסמוך על מהימנות של סרטונים. מה ישאר אפוא אחרי אובדן האמון האנושי והציבורי בתיעוד שמפיקות המצלמות? אפשר לשער שמה שיוותר הוא חברה שבה חיים אנשים שנשללה מהם פרטיותם, ושבה המצלמות הן אמצעי מעקב ושיטור, ולא עוד מקור לסעד כלשהו של הגנה על חלשים ונפגעים (בהזדמנות אחרת ארחיב מדוע דוקא נבחרי הציבור, שהם המוסמכים להכריע דמוקרטית בנושאים האלו, הם פתח לתקוה בנושא, בהיותם זקוקים כמו כל אדם אחר להגנה על כבודם הסגולי). ח"כ שלי יחימוביץ היטיבה לתאר את הכשל המובנה באובססיית המצלמות, בהקשר של הדרישה הצודקת, כשלעצמה, לפיקוח על עבודת הגננות:

אמנם, פיקוח אין משמעו בהכרח הצבת מצלמות, אלא שיפור תנאי העבודה של הגננות, כמו גם הוספת מפקחות על הגנים, לאור גידול האוכלוסיה. ברשימה בשם 'פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט', שתראה אור השבת בשבת שלום, גליון 1120 (פרשת בלק), עמ' 3-2 (לקובץ Word ראו כאן), הצעתי כמה מחשבות על מושג הפרטיות בעת הזו, לאור דברי בלעם בפרשת השבוע. כזכור, בלעם ראה "אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד 2), וקבע: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, 5), ומכאן נתגלגלו פרשנויות ודיונים בנושא צנעת הפרט ושמירת הפרטיות במסורת היהודית.

ברשימה דנתי בתלותה של הפרטיות בתפיסה הומנית של האדם כפרט, כלומר של היותנו פרט, יחיד. זאת, בהקשר של משנתו היהודית ההומנית החשובה של אריך פרום (Fromm), ולאור ספרו של נחום רקובר ההגנה על צנעת הפרט (ספריית המשפט העברי, ירושלים תשס"ו). דברים אלו עשויים לשמש את המעוניינים בפתרון חינוכי ואנושי נאות לניהול גני הילדים, ולקשת רחבה של סוגיות חברתיות ומדיניות אחרות.

האֲדשת הזולת או גישה פרגמטית?

האלימות הממשלתית שמפעיל שר המשטרה ('בטחון פנים') גלעד ארדן כנגד החלשים שבאזרחי ישראל, שנדמה היה לרבים למשך זמן מה שהיא מופנית 'רק' כנגד ערבים (למשל בהרג יעקוב אל קיעאן בפינוי הכפר אום חיראן), מתרחבת ומועמקת בעת האחרונה גם כלפי יהודים: חרדים, ויוצאי אתיופיה.

הארץ כמרקחה עקב הריגתו של סלומון טקה בקריית חיים. הכל דורשים חקירה הולמת לשוטר היורה, אך מעטים מדי דורשים את הדחת השר הממונה ארדן, שמשום מה לא טורח למנות מפכ"ל חדש למשטרה. בבית הוריי בקיבוץ בארות-יצחק היו בילדותי כמה וכמה 'אולפניסטים', כלומר עולים חדשים, שהיו 'מאומצים' אצלנו ובאו להתארח מדי שבת. יוצאי אתיופיה מביניהם, שכמה מהם נהיו מאוחר יותר לאנשי ציבור ידועי שם, היו העדינים והנעימים מביניהם. אולי מטעם זה מתעמרים בהם ישראלים גסי לב, שיהדות בית הכנסת היא מהם והלאה. הרי יהודי בית הכנסת הם (או משתדלים להיות) ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. זוהי אולי הסיבה לכך שגם החרדים נמצאים 'על הכוונת' של ארדן. אם הפעם לא 'תצוץ לה פתאום' שריפה גדולה שתציל את ארדן משבט הביקורת הציבורית, אפשר להתפלל שהוא ילך לדרכו ויניח לעם-ישראל לשלום (יתכן אף שה-BDS יציעו לו עבודה – הוא הרי מהתורמים הגדולים להאדרת המוניטין של הארגון).

 

האֲדשת הזולת או גישה פרגמטית?

המפלגות המתמודדות על אמון הבוחרים בבחירות הממשמשות ובאות, צריכות לנקוט צד בענין הזה: האם יעשו כמעשי נתניהו ושלוחיו, של העמקת הניכור האנושי והאדשת הזולת, במסווה של אלילות פסאודו-יהודית, או יבחרו בגישה הומנית, יהודית ופרגמטית? המענה על כך תלוי קודם כל בהצבת גבולות מוסריים, ובחידוד ההבחנות בין אמצעים למטרות. כפי שכתב זיגמונט באומן בספרו מודרניות והשואה (עמ' 304),

החברה שנכנעת בלא תנאי או תחרות לשלטון הטכנולוגיה – באופן יסודי יותר מכל צורה ידועה אחרת של ארגון חברתי – היא חברה שמוחקת את פניו האנושיים של "האחר" ועל כן דוחפת את האֲדשת החברותיות האנושית למעמקים שטרם נודעו.

סכנת האדשת הזולת והצורך בהצבת גבולות מוסריים נהירה גם למנהיגים יהודים בישראל בעת הזו. כך למשל, כותב הרב יעקב מדן כעת במקור ראשון על הצורך לאסדר את ייצוא הנשק מישראל, בשביל למנוע מצב שבו מדינת היהודים מוכרת נשק לממשלים רודניים המפרים בחומרה זכויות אדם, ממשלים שאף מדינה נאורה אחרת לא מוכרת להם נשק. לפני כשנה טענתי באופן דומה כי הפרגמטיות של יהודה, במכירת יוסף תחת איום הריגתו, אסור לה שתתבלבל עם אופורטוניזם גס למטרת בצע כסף, שאינו פרגמטיזם כלל. מאותו הטעם חשוב לאכן היטב את המילה 'פרגמטיזם'. כך למשל, בכתבה של בתאל קולמן במקור ראשון כעת טוענים כמה מרואיינים שאיווט ליברמן הוא 'פרגמטי'. כך לדוגמה אומר אחד מהם:

אני אף פעם לא חשבתי שליברמן הוא איש אידיאולוגי או שיש לו עקרונות בענייני התיישבות. אני כן חושב שהוא ציוני במובן שלו. ציוני מאוד פרגמטי. אם צריך להקריב משהו במסגרת הפרגמטיות הזו, אין לו בעיה.

האם מנהיג פרגמטי הוא אדם נטול אידיאולוגיה? לא. האם 'להקריב מישהו מדי פעם' זה פרגמטיזם? ממש לא. האם שר ביטחון (ליברמן) שמורה לירות בבני אדם לא חמושים אש חיה במרכז המסה, ומעניש חיילים שצוחקים כשהם יורים לאנשים לא חמושים בגב, אבל לא מעניש חיילים על עצם ההתנהגות הזו, הוא פרגמטי? לא ולא. הוא סתם בריון. האם לירות ביהודי יוצא אתיופיה זה 'פרגמטיזם'? גם לא.

למי שחושב שיש טעם בדברים הללו, ובאיכון המונח 'פרגמטיזם' באופן כללי, ובהקשר של מחשבת ישראל בפרט, ובביקורת על שימושי-שוא במונח פרגמטיזם, אמליץ לעיין במאמרי שראה אור בכתב עת חדש בהוצאת המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: 'שלילת המסדנוּת והספקנוּת הרדיקליוֹת: אמונה פרגמטית באל במשנת הרב אליעזר ברקוביץ', מחשבת ישראל 1 (2019), עמ' 201–246.

מה דעתכם/ן?

יהדות בית הכנסת או דת מקדש? הבחירה (עדיין) בידי עם ישראל

רעיון בניית בית המקדש השלישי חזר לקדמת הבמה בעשור האחרון, וביתר שאת בחמש השנים האחרונות, בעבור יהודים לא מעטים. לאחרונה פורסם סרט תיעודי של רוני קובן על נאמני הר-הבית. רבים סבורים שבניית בית מקדש שלישי לא תשנה מהותית את המצב הקיים, אלא רק תוסיף עליו כהנה וכהנה.

מדריכי בדוקטורט, פרופ' אבינועם רוזנק, עמד לפני כמה שנים על שאלה זו במאמרו 'הרהורים על טיבה של ההלכה בעולמו של מקדש' (דעות 58, תשע"ג, 9-5). ההלכה היהודית אמנם אינה תוצר של חורבן המקדש, והיא ללא ספק קדמה לו בעניינים רבים, אולם עיצובה של ההלכה בידי חז"ל נושא חותם בתר-מקדשי מובהק. אשר על כן, מעלה רוזנק שאלות חשובות לגבי התמורות האפשריות בהלכה במקרה של הקמת בית מקדש שלישי, ובכלל זאת שאלת הנבואה. כמו רוזנק, ובדומה לאריאל פיקאר, תומר פרסיקו, ואחרים, גם אני סבור שיש כאן סוגיה עמוקה שיש לדון בה בכובד ראש.

המשך…

בין היהדות המסורתית המזרחית והפרגמטיזם האמריקאי הקלאסי (המערבי): הרצאה באוקספורד

אחת הפריבילגיות של לימוד תורה מאז ומעולם היתה 'הליכה מחיל אל חיל', כלומר מחומה של עיר אחת לאחרת (בבלי ברכות סד ע"א). כאז גם עתה, "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ו, ד'). טוב, המצב באקדמיה לא עד כדי כך קשה. אבל כמו אז, גם במקרה של אקדמאים לא-בכירים בלימודי יהדות (ובמדעי האדם בכלל), לא קיים השפע הכלכלי שהיה שמור פעם לסוחרים שהתפרנסו לא רע תוך כדי שיט בנהרות הגדולים ובין יבשות. ובכל זאת, קשה להכחיש את הזכות האקדמית לנדוד לארצות רחוקות יותר ופחות, לפגוש אנשים מרתקים ולזכות לקבל משוב מאתגר ממלומדים על רעיונותיך.

המשך…

כבוד האדם בין רעיה ויינר לבני גנץ: בל נציית למצוות ה'צפו!'

ביום ו, בתאריך 25.8.2017, נמחצה רעיה ויינר ז"ל למוות על ידי שער חשמלי במגדל העמק. סרטון המתעד את האירוע המזעזע הופץ במרשתת בידי בן עוולה. חרף מחאת בנותיה מירי וחגית, ולמרות שמקרים סבוכים בהרבה כבר נפתרו, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והשר לבטחון פנים גלעד ארדן לא תפסו את המפיץ המרושע והעמידו אותו לדין. מעט בשונה מדבריה הכאובים של חגית, איני משוכנע שכל עם ישראל צופה בסרטוני סנאף. רבים אינם מצייתים למצוות ה'צפו!', למרות שהורגלנו לכך שאם איתרע מזלו של אדם להיות מותקף באירוע טרור, זוהי 'זכות הציבור' לצפות בכך, ו'זכותם' של מפרסמים להפיק מכך רווח.

המשך…

פרגמטיזם, מחשבת ישראל ואנושיות: הערה על הבחירות בישראל

עת יוצאים דחופים הבוטים הזדוניים במרחב המקוון של מדינת ישראל, מטעם האגף לתודעת המונים של השר ארדן או מטעם כל גוף לא שקוף או אינטרסנטי אחר המבקש לפגוע בריבונותם של אזרחי ישראל, מתוכה או מחוצה לה, זה נראה תלוש לעסוק בכל נושא אחר שעל הפרק. מה גם שבהיותי שוהה עם משפחתי בקונטיקט לא נוכל להצביע בבחירות האלו (ולא שמלאכת ההכרעה בין המפלגות השונות היתה קלה הפעם לו היינו בארץ).

המשך…

מרוזנצוויג ועד ברקוביץ: ביקור מולדת אקדמי

תודות לעידודה, נכונותה וסבלנותה של רעייתי (וילדיי), אני יוצא לביקור מולדת אקדמי בישראל.

א. ביקור מולדת [אקדמי]

קוראיו המשובחים והספורים של אתר זה לא יופתעו מדו-המשמעות הנעוצה במונח ביקור-מולדת: גם visit וגם criticism. יש האומרים שרק בעברית יכולות שתי משמעויות הפוכות שכאלו לשמש בפועל אחד – 'לבקר'. אבל גם באנגלית יש דוגמאות לכך, למשל המילה fine שהוראתה היא גם 'בסדר' וגם 'קנס'.

המשך…