השקדיות המפליאות לפרוח וט"ו בשבט הממשמש ובא הם הזדמנות לשתף בשיר מיוחד הנקרא 'שיר', אחד מהמופלאים – והעדינים – שבשיריה של יונה וולך:

בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים

אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם

מַה לִי וְלָהּ?

אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי

אֶלָּא מַעְיָן חַיֵּי

אֶלָּא נִסְתָּר

אַיָּלָה, מַה לִי וְלָהּ?

אֶלָּא אַהֲבָתִי.

פעם שמעתי ממישהו את הטענה שוולך כתבה את השיר הזה באירוניה, כהוכחה לכך שהיא יכולה לכתוב באופן טכני או מלאכותי גם את השיר המיסטי ביותר. מכל מקום, השיר יצא מלא קסם ומשכנע למדי, ורבים מאד הם המוצאים בו איזו רוחניות נשגבה. אף אני מצאתי בו יופי רב, והלחנתי אותו אי שם בחורף שנת 2008. הנה הביצוע:

לאור איכות מילות שירה של וולך, לא היה זה מפתיע שבשנת 2009 יצא לאור הלחן של להקת עלמא לשיר זה. הם היטיבו לשקף את הרוחניות הגלומה בו, והפכו אותו ל'ניגון' חסידי סוחף המושר על ידי רבים בסעודה שלישית וב'טישים' למיניהם. עם זאת, נדמה כי ה"נסתר" שבשיר, ה'מוזר' ו'חסר הבית' היונה-וולכי כל כך, נפקד מעט, כיון שהלחן אינו מבדל אותו משאר המילים. לצד כמה הבדלים אחרים בין הלחנים, ניסיתי בלחן שלפניכם לתת ל'נסתר' הזה נוכחות מסוימת (בעיקר באמצעות השימוש באקורד C7,9,5b).

במעבר חד. עם כתיבת רשומה זו נתבשרתי בצער על פטירתו של דרור אשד, בן זוגה של מורתי היקרה ד"ר מלילה הלנר אשד. למלילה (העוסקת, בין השאר, גם בדמותה החידתית של האיילה בספרות הזוהרית) אבקש להביע את תנחומיי מעומק הלב, ולהקדיש את השיר הזה של יונה וולך לזכרו הברוך של דרור.