בעקבות ספרים ורעיונות

אריך פרום – כנס לציון 70 שנה ל'אמנות האהבה'

חברות וחברים,


אני שמח לספר על כנס שיתקיים בס"ד בשבוע הבא במכון ליאו בק ירושלים, שיעסוק באריך פרום, הוגה יהודי ופסיכולוג הומניסט שהשפיע רבות בספריו על האנושות במחצית השניה של המאה העשרים. הכנס, שהשתתפתי בארגונו לצד ד"ר שרון ליבנה (סגנית מנהל מכון ליאו בק ירושלים) וד"ר רונן פנקס (חוקר מוביל של משנת פרום בהקשריה היהודים-גרמניים), יציין 70 שנה לפרסום ספרו של פרום The Art of Loving, שראה אור בעברית עשור לאחר מכן בשם אמנות האהבה. לפרטים והרשמה לכנס, ראו בקישור הזה.

רבים מספריו של פרום תורגמו לעברית, אך דמותו כמעט אינה מוכרת כיום בישראל, ואין אף רחוב הקרוי על שמו. האם אפשר לראות בפרום הוגה יהודי? באיזה מובנים? בשאלות אלו ואחרות יעסוק הכנס. בהרצאה שלי אציע שהספר 'אמנות האהבה' של פרום הוא ביקורת משתמעת על אחד המושגים החשובים בתיאולוגיה הנוצרית: האגאפה (Agape), וליתר דיוק – ביקורת על ההבנה החמורה של האגאפה. בדברי הסיום אקשר בין משנתו של פרום, לבין שיר נודע של יהודה עמיחי (שזכיתי להלחין) – 'המקום שבו אנו צודקים', האומר ש"אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח".

והנה הדגמה לחשיבות של משנת פרום עבור החברה הישראלית. לפני שבועייםביום הזכרון לחללי צה"ל זכיתי לנכוח עם תלמידי כיתה י של בי"ס הרטמן בצפירת יום הזכרון בקברו של דב אינדיג ז"ל בהר המנוחות. דב היה חייל הסדר בישיבת כרם ביבנה ונפל ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. נציגי המשפחה חלקו לנו עותק של ספרו הנודע מכתבים לטליה ('טליה' הוא שם בדוי של בת שיחו של דב, שהיתה קיבוצניקית חילונית)

נחשו איזה ספר משבח גם תלמיד הישיבה דב, וגם בת שיחו החילונית? ומה לדעתכם זה אומר על הדרך שעברה החברה הישראלית מאז ועד כה? מוזמנים לכתוב בתגובות.

ספר חדש-ישן בעריכתי: ויליאם ג'יימס, הרצון להאמין ומאמרים אחרים בפילוסופיה פופולרית

חברים וחברות,

אני נרגש לעדכן שספר המופת הרצון להאמין ומאמרים אחרים בפילוסופיה פופולרית מאת הפרגמטיסט הדגול ויליאם ג'יימס, שפורסם במקור לפני כ130 שנה באנגלית, יצא כעת במהדורה עברית בתרגום יפה של רועי לידסקי, שראוי לכל שבח על יוזמת הפרויקט הזה ועל ביצועו; זכיתי לערוך מדעית ותרגומית את הספר הזה, והוספתי לו הקדמה על הגות ג'יימס כאן ובכמה הקשרים רלבנטיים.

https://idra.org.il/product/the-will-to-believe/

תודה רבה לפרופ' אבי אלקיים, העורך הראשי של הוצאת אדרא ולאורה קובלקובסקי מנהלת ההוצאה על האמון בפרויקט ועל קידומו, תודה לקרנות המממנות, ולכמה וכמה חוקרים נפלאים שחלקו אתנו מתבונתם וסייעו לליטוש פרקי הספר – את פירוט התודות להם תמצאו בספר עצמו.
תם ולא נשלם, השבח לבורא עולם.

בין המגיבים כאן עד יום העצמאות הבעל"ט, אגריל עותק חינם של הספר (-:

האם האהבה הנעלה אינה תלויה בדבר?

אחד מערוצי המחקר שלי מאז 2018 עוסק בפילוסופיה של האהבה במסורת היהודית, למול מושג ה'אגאפה' (Agape) בתיאולוגיה הנוצרית. המחקר נבע מכמה שאלות שהעלתה בי משנה אבות ה, טז, המנגידה בין 'אהבה התלויה בדבר' לבין 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. בעקבות מחקר זה פרסמתי מאמר בשם 'Peculiarly Interesting Disinterestedness: A Pragmatist Reading of Mishnah Avot 5:16' המציע קריאה פרגמטיסטית המפקפקת בהנגדה הזו.

גרסה עברית מקוצרת של המאמר הזה ראתה אור כעת בכתב העת מורשת ישראל בהוצאת אוניברסיטת אריאל, והיא זמינה להורדה כאן בדף שלי באתר Academia (אם אין לכם חשבון שם, מומלץ לפתוח כזה – לא צריך להיות חוקרים בשביל זה. מוזמנים עכ"פ לכתוב לי ואשלח לכם עותק דיגיטלי של המאמר).

ומה דעתכם? האם האהבה הנעלה אכן אינה תלויה בדבר? והאם אהבה שתלויה בכל מיני דברים – למשל המסוימות של האדם הספציפי שאתם אוהבים וקשורים אליו – היא נחותה מאהבה 'שאינה תלויה בדבר'? ומה לגבי שארות בשר וקשרי משפחה, משיכה מינית או חיבה? ומה לגבי הגורל היהודי המשותף? האם חובת האהבה במישור הלאומי אינה תלויה בדבר? והאם האהבה לכלל בני האדם אינה תלויה בהיותם – כמה פשוט אך לא מובן מאליו – יצורי אנוש? מוזמנים להגיב כאן או לכתוב לי בפרטי.

שבוע טוב, נדב

  • התוכן הזה מובא לכם בחינם – אם אהבתם (עם או בלי תלות בדבר!), אודה לכם אם תשתפו את הרשומה הזו עם חברים, משפחה או קבוצות שיח שנראה לכם שיוכלו לגלות בה ענין

מה בין רעיון התשובה לפרגמטיזם של ויליאם ג'יימס?

על זה תוכלו לשמוע בהרצאה שאתן ביום ג הבא (16.9.2025) במועדון פרגמון במרכז ירושלים, הממוקם בין מגרש הרוסים לרח' יפו. לפני כחודש העלינו שם מופע אקוסטי של לחניי לשירי משוררים, ואני שמח להגיע לשם בכובעי השני, כמרצה למחשבת ישראל (או פילוסופיה יהודית, ככינויה באוניברסיטת בר-אילן). אני מקוה שהמיזם התרבותי-רעיוני הזה יעלה יפה – זה תלוי גם בכם (-:

ובלי קשר, הנה האלבום 'החיים שיש לך – מסע בשירי משוררים' שהוצאתי הקיץ, של לחנים שלי לשירי משוררים מלפני כמעט שני עשורים. אם תאהבו את השירים (אפשר להאזין להם גם כפלייליסט כאן בערוץ היוטיוב של הפרויקט), אתם מוזמנים להגיב על הסרטונים ולכתוב את דעתכן/ם, לפרגן בחיבוב ולהעביר הלאה לחברים ומשפחה ולהזמין אותם גם להירשם לערוץ – זה ממש חשוב לגבי האמון שהפרויקט מקבל ממי שעדיין לא מכירים אותו. לפרויקט שירי המשוררים שלי יש גם אינסטגרם – מוזמנים להירשם גם אליו.

בתקוה שעד יום שלישי הבא יחזרו 48 חטופינו שנמקים כבר 704 ימים נוראים בשבי בעזה.

ולכל מנויי האתר, כבר בתפילה שתתחדש עליכם ועל כולנו שנה טובה, שנת נחמה, שלום ושגשוג. מי יתן ותהא זו שנה פוריה. נדב

פרשת שמות: בין מוּשְׁלכוּת, מַשְׁלִיכוּת ושליחוּת

[פורסם בגליון שבת שלום 1196, פרשת שמות, תשפ"א, עמ' 4-2, וכן באתר של ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך]

פעם ראיתי המלטה של עגל רך. העגל יצא ממעי אמו הפרה, והוטח על רצפת הבטון הקרה שעליה עמדה הפרה. תהיתי: מדוע עגל שזה עתה נולד צריך לחוות את המפגש הראשוני עם העולם כחבטה? מדוע לא לאפשר לעגל לנחות על מצע נעים ברגע היוולדו, כמו המלטה המתרחשת באחוּ? את השאלה הזו, כפי שנראה, אפשר להעלות גם לגבי בנות ובני אדם.

המשך…

'יראת שמים' כמידה-טובה סביבתית

בהזמנת מפמ"ר מחשבת ישראל בחינוך הממלכתי, גב' טליה אפיק גרוסמן, צילמתי את הסרטון הקצר להלן, ובו הצעתי דרך אפשרית לחשוב על יראת-שמים כמידה טובה (virtue) סביבתית או סביבתנית. מה ליראת שמים ולאקולוגיה? פרטים בסרטון..

על רגל אחת: בעקבות הנס יונס (Hans Jonas), אני מבקר את הדואליזם רב ההשפעה של רנה דקרט, ומציע כחלופה לו עמדה אינטגרטיבית שבה נתפסים בני אדם לא כזרים בעולם (ולָעולם), אלא כבנות ובני בית בטבע, כמושפעות ממנו, וכנושאות באחריות לשימור או חורבן הבית האיתן והשברירי המכונה כדור הארץ. בתוך משנת יונס אני מתייחס למושג ה-heuristics of fear, שאפשר לחשוב עליו בהקשר של 'יראת שמים' – היותו של האדם אחראי לסביבתו (ארץ, ים ושמים), ועלול גם להיות 'מוענש' על ידה (בין אם יונח כי האל מכוון את הענישה הזו אם לאו). למעוניינים, בט"ו בשבט האחרון כתבתי על יונס בהקשר דומה.

אתיקה של הטכנולוגיה בגבולות החילון בלבד? תרומתן של מסורות דתיות

לאחר שלוש שנים בארה"ב, אני שב ארצה עם משפחתי בקרוב. בהזדמנות אחרת אולי אכתוב מעט על התקופה המאלפת והמרתקת הזו. לעת עתה, הנה קישור ליוטיוב המתעד הרצאה-דיון שנתתי בנושא "אתיקה של הטכנולוגיה בגבולות החילון בלבד? תרומתן האפשרית של מסורות דתיות", בפני קבוצת 'בינה מלאכותית חוצה גבולות' (בהובלת ברק אור). השאלות העיקריות שהיו על הפרק: האם השיח לגבי הטכנולוגיה הוא ניטרלי מבחינה דתית? מהם החסמים המקשים על מסורות דתיות נורמטיביות לקחת חלק בשיח הטכנו-אתי? והאם למסורת היהודית יש מה לתרום לשיח זה? על אלה ועוד ראו כאן: