האם יש בסיס מוסרי כלשהו להנאה מפירות העולם הזה, ואף להרג ולאכילת בעלי חיים? ואם אמנם יש היתר שכזה, האם השחיטה היהודית היא פסולה מעיקרה, כפי העולה למשל מהטלת האיסור על שחיטה כשרה בצפון אירופה? האם מוטב בית מטבחיים רובוטי, אוטומטי וממוכן לגמרי, ללא מגע יד אדם, על פני הליך השחיטה המסורתי, המחייב מעורבות אנושית בתהליך ההמתה של בעלי החיים? האם אכן יש 'קצבות אתית' או שחיטה מוסרית?
לשאלות אלו התייחסתי ברשימה 'אתיקת מזון ופולמוס השחיטה באירופה', שתראה אור בסוף השבוע הקרוב, בגליון שבת שלום 1127, פרשת 'ראה' תשע"ט, עמ' 3-2).
לשון אחרת 
נדב, כתבת יפה וסופר אקדמי😜.
כמה הארות והערות.
1. הטיעון בדבר העובדה שלאדם חילוני הכל אסור כי מי נתן לו רשות להתערב ממש מרתקת! תודה!
2. ביהדות יש כמובן דרישה מהאדם (בעקבות היותו בדרגה שונה מבעלי החיים), מצד אחד לרדות בדגת הים ובעוף השמיים וכו'… ומאידך, לעובדה ולשומרה. שני הצדדים כרוכים זה בזה ע"פ הצו האלוקי.
3. עידן רייכל כתב באותו שיר גם את המילים: …תמיד לזכור לרגע לעצור ולהודות על מה שיש.." ומעניין אם הוא כתב את השיר כולו במובן שאתה הצגת או במובן של דרישה כלפי האנושות שתפסיק לרוץ ותסתפק במה שיש לה כרגע כי יש לה המון…
4. הרב קוק כתב מאמר ארוך על טעמי מצוות (מובא במאמרי ראי"ה) בו הוא מציב דרישה לתת למצוות טעמים ולא להסתפק בפירושי הקדמונים… הרמב"ם אגב כתב בשמונה פרקים שמצוות כשרות נכנסת לקטגוריה של מצווה שמעית ולא שכלית. כך שהגישה כלפיה היא: אפשי ואפשי אך הקב"ה גזר עליי שלא… ומעניין להבין למה דווקא בזה כתב הרמב"ם כך.
5. הקב"ה הגדיר בתורה לפחות 2 מצוות שמטרתן היא חיזוק הכרתו של האדם שהסיטואציה בה הוא נוטל את נפשה של בהמה אינה אידיאלית (כיסוי הדם שחייבת להעשות ביד ולא ברגל כדי שלא יבואו לזלזל החיה שנשחטה, (דבר שלא קיים בשחיטה התעשייתית שהרי הדם נשטף ונשפך לתעלות ניקוז מובנות…) ושחיטה רק במשכן מסיבות נוספות…
אגב, כפי שכתבת, בשחיטה התעשייתית ובכלל בתעשיית החלב הביצים והבשר יש דברים קשים מאוד לעיכול מצד צער בע"ח, ושאר ההלכות הקשורות לשחיטה ובעלי חיים. צ"ע.
תודה על השיתוף בדברים, אשריך!
תודה גילעד על הערותיך.
אכן יש כאן כמה נושאים להעמיק בהם עוד, בסוגיית טעמי המצוות בכלל ולגבי צער בע"ח בפרט.
אתה צודק לגבי המשפט היפה הנוסף מהשיר של רייכל, המציע לעצור ולנצור רגעים של הכרת הטוב. אפשר היה לחשוב שברכות הנהנין ויום השבת הולמים את הצורך הזה בהכרת תודה.