השבוע נכנסה בִתנו לכיתה ב' בבי"ס ממ"ד בירושלים. במסגרת זאת היא קיבלה יומן שנתי, ובסופו 'תעודת הערכה' שאחד ממרכיביה הוא 'אהבת הארץ והמקדש'. לתומי חשבתי שתורת ישראל מצוה אותנו לאהוב רק שתי ישויות: בני אדם ('ואהבת לרעך כמוך', יש המפרשים זאת באופן צר יותר, כמוסב על עם-ישראל) והקב"ה. משום מה החליט מאן דהוא לסלף את כוונת התורה. אולי יש יותר מדי אהבה בעולם, וצריך 'לפזר' אותה על דברים נוספים מלבד אנשים והאל. לי זה נראה לא רק מופרך, אלא גם מסוכן, בעידן בו מנשבות רוחות בתר-אנושיות רעות. הנה נוסח הפניה ששלחתי לפיקוח הארצי על החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי).
לכבוד: הרב אוריאל עובדיה, מפקח ארצי על החינוך היסודי בחמ"ד
הנידון: התוכנית 'אהבת הארץ והמקדש'
שלום וברכה.
ככל הידוע לי, תורת ישראל מצווה לאהוב בני אדם ואת הקב"ה. נראה שהתוכנית 'אהבת הארץ והמקדש' כופרת בכך, כשהיא מעלה על נס ומבקשת 'לצרוב בתודעה' אצל ילדינו שני דברים שלא שערום אבותינו.
לגבי 'אהבת הארץ': משפחתנו אוהבת מאד את ארץ ישראל (אנו נהנים במיוחד מטיול האוהלים שאנו עושים בקיץ בצפון), ואין כל צורך לשכנע אותנו או את בתנו בכך. אולם אין להכחיש שיהודים חיו ויצרו (וגם סבלו) במקומות בהם חיו ברחבי העולם, ולא ברור באיזה תוקף אתם מכפישים את הלגיטימיות של יהדות התפוצות (הרמב"ם ור' יוסף ג'יקטיליה המצוטטים בקבצי התוכנית שלכם חיו ויצרו בספרד, לצד רבים אחרים). לאור זאת, אולי מישהו יוכל להסביר לנו את הקשר בין המשפט "אי אפשר לעם-ישראל אלא בארץ ישראל" (מתוך תוכנית הלימודים המופיעה באתרכם) לבין המציאות ההסטורית של עם ישראל.
לגבי 'אהבת המקדש': יש כל מיני מצוות לגבי המקדש, אחת מהן היא דוקא לירוא מפניו ("וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"), לאו דוקא לאהוב אותו. דוד אמנם מצין (תהלים כו ח) "מה אהבתי מעון ביתך", אולם ברוב המקרים שדוד מספר על אהבתו, היא מופנית דוקא לתורה ולמצוות (ראה תהלים קיט). משום מה התורה והמצוות לא זוכים אצלכם לבכורה שזכו לה 'הארץ' ו'המקדש', ואנו כיהודים וכהורים תמהים מדוע.
אנא מכם, אנו שולחים את ילדינו לחמ"ד בשביל ללמוד ולהעמיק בתורת ישראל, ולא בהמצאות מפוקפקות. מה גם שיש סתירה מובנית בין 'אהבת הארץ' (או "ירושתה", כפי שאתם טורחים להסביר) שהיא פרויקט הכרוך בשפיכת דמים, לבין בנית המקדש. כפי שאנו מכירים מדוד המלך, אם יחליט הקב"ה על בנין בית המקדש השלישי, לא יהיה זה בדור ה'יורש' את הארץ. לנו נותרה משימה חשובה וקשה, שמוטב שלא נסיח ממנה את הדעת: לא לסלף את התורה, ערכיה ומצוותיה, ולהיות יהודים ובני אדם הראויים לשמם.
בברכה,
נדב ברמן ש.
* * * * *
לא תם ולא נשלם.
למרות שלא הגיעה תשובה על פניה זו מהנהלת החמ"ד, מסתבר שהנושא כן משמעותי לפחות לאוכלוסיה המוסלמית הפלסטינית, שפתחה בגל מתקפות המכונה 'טרור יחידים', אשר לצערנו גבה וגובה דמים רבים מאד. בתוך כך פורסמה העצומה 'לא יבנה מקדש על הר הבית מתוך שפיכות דמים' שביקשת להצביע על חלקנו בהסלמה שהתחוללה מאז חגי תשרי. לאור כך פניתי למארגניהּ וסיפרתי על תוכנית 'אהבת המקדש', שפתאום הסתבר שההתרעה לגביה במכתב הנ"ל לגביה בחודש אלול ראתה את הנולד.
בעקבות זאת התראיינתי בגל"צ אצל יעל דן בתאריך 25.10.2015. בין השאר טענתי כי המהלך הפרו-מקדשי מערער על אורח החיים הדתי הנהוג בעם ישראל מזה 2,000 שנה, המבוסס במידה מכרעת על חז"ל. אם היהדות אוהבת החיים והאדם של חז"ל נוצרה מתוך יציאתו המפורסמת של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים בארון מתים, טענתי, הרי שנראה כעת שיש מי שרוצים להכניס אותו ואת יהדות-חז"ל לארון מתים. למחרת רואיינתי שוב בגל"צ ואמרתי שיש הבדל קטן אך משמעותי בין "ותחזינה עינינו בשובך לציון", לבין "יוּפשלוּ שרוולינו ונערבב את הבטון". האם כל מי שמתפללים "ותחזינה עינינו" מודעים למשמעות ולמחירים (נוסף על הדם הנשפך כעת) של הנסיון הנעשה כעת על ידי גורמים כאלו ואחרים 'להביא את היום' ולבנות את המקדש?
ולמי שחושב שהטרור הפלסטיני יכה בנו בכל מקרה, אזכיר שברוב שנות כהונתו של רה"מ בנימין נתניהו כמעט לא היה טרור אזרחי פלסטיני ביהודה ושומרון, בטח לא בהקפים שאנו רואים כעת. האם בתשרי תשע"ז נראה שוב 'גלי טרור' בלתי מוסברים אשר מכים בנו ללא כל סיבה הקשורה למדיניותנו, רק בגלל 'ההסתה הפלסטינית'? אני מקוה מאד שלא.
לשון אחרת 
מה המקדש הזה שמדובר בו? מקדש ארצי שהיה? שיהיה? ואם בתפילות מייחלים לבנייתו מחדש, לא ראוי גם לאהוב אותו?
יונה, הנושא אכן מורכב, אבל בדיוק בגלל זה יש ציפיה ממערכת החינוך להצגה מורכבת שלו. אמנם יש בתפילות ייחול לבניית המקדש, אך יש כידוע חילוקי דעות לגבי מה אמורים להסיק מזה מבחינה מעשית לעתיד. מכל מקום, בין זה לבין הסטת 'אוניית האנרגיה הדתית-רוחנית' ממסלולה יש הבדל גדול מאד. מה גם שאנו למודי טראומות משני בתי המקדש הקודמים, שהיו מוקד לפטישיזם דתי (הרחיב עליו מיכה גודמן ב'הנאום האחרון של משה'). החידוש כעת הוא שמטפחים את הפטישיזם עוד לפני בניית ההיכל.
אדרבה, בגלל שאין היכל כל מה שנשאר לטפח הוא הפטישיזם. אבל האם כיתה ב' זו לא מסגרת קצת מוקדמת להתחבט במורכבויות של הסוגיה? מבלי חלילה להצדיק את מערכת החינוך, ומבלי להתיימר להבין בחינוך פורמאלי של ילדים בגיל הזה, האם אין מקום להטמיע בקטנים את המושגים (ואם אפשר בצורה חיובית של אהבה) וכשיבגרו קצת להרחיב במה שהזכרת לעיל? מבלי כמובן שזה יבוא על חשבון האהבות האחרות. כידוע לך אהבה לדבר אחד לא צריך לבוא על חשבון אהבת הדבר האחר
למיטב הבנתי, בכיתה ב' פוגשים את דוקטרינת 'אהבת הארץ והמקדש' רק דרך היומן השנתי שציינתי, ותוכנית הלימודים היא לכיתות בוגרות יותר. לגבי הסיפא של דבריך, אני דוקא סבור שהאנרגיה הדתית-רוחנית שלנו אינה בלתי-מוגבלת, ולכן כדאי לשים לב לאן אנו מפנים אותה.
הי נדב,
אחרי שהפנתה את תשומת ליבי ליומן, מצאתי שחוץ מאהבת הארץ והמקדש, שנראית לחלוטין מודבת ולא קוהרנטית לרצף הערכים/ מידות טובות האוניברסליות המאפיינות את שאר היומן, הרי שגם כל התמונות שבו עוררו בי כעס רב.
מתברר שאנו, הירושלמים, זכינו בגירסה "צנועה" מאד… יש עוד גירסה ובה, לא עלינו פניה של הבת בכריכת היומן מוישרים קדימה, כמו אלו של חברה, הבן. וכמובן, אצלנו היד עצמה צבועה, עד לשושר כף היד, בתוספת שרוול אינסופית, ובחצאיות מטאטאות רצפה… בגירסה "הרכה", מותר לילדה (בגיל היסודי להזכירנו) "רק" ללכת בחצאית שעוברת את הברך ובשרוול קצר…
למה זה מעצבן אותי כ"כ?
א. כי זה איננו תיאור מציאות של מאכלסי החמ"ד. אני, המכסה את ראשי אך הולכת במכנסיים, ובתי וכל חברותיה, ההולכות בחצאיות "רגילות" ובחולצות עם שרוול קצר, איננו חלק מהחמ"ד! כך עפ"י היומן.
ב. מפני שמה שמוצא אל החוץ הוא לא רק חלק מן האוכלוסיה שלומדת בחמ"ד, אלא גם אידיאל, שלענ"ד היה חרוט, ועודנו, על דגלו של החמ"ד. כיבוד שונות, ו"כל דכפין ייתה…". מי שרוצה ומקבל את "כללי המשחק" הבסיסיים מוזמן לבוא ולשתות ממי המעיין הצלולים של תורתנו ודרכנו הדתית-לאומית. גוונים שונים של ציונות דתית, מסורתיים ולפעמים גם חילנויים. באבחת ציור, הערך הזה נמחק…
מה אני מציעה? יותר עדינות.
זה בסדרשכדי שאחיי החרדלים ואני נוכל להנות מאותו יומן, יוציאו אותי, ההוכלת במכנסיים מהתמונות. באמת מקבלת, אבללא תוספת השרוול המגוכחת, לא הסתרת הפנים, מספיקה חצאית מתחת לברך… אל תדירו את הפרטים האנושיים ולא א הערכים האנושיים שהם מהות החמ"ד, שימצאו את הדרך להפגין שונות, קבלת שונים (ולא אחרים, כי אז שוב מי הוא ה"אני" האידאלי..?).
אני מתכננת להחזיר את היומן של ילדיי (שאגב בבי"ס אחד ניתן בחינם, באחד נמכר ב15 שקלים, בשלישי ב20 וברביעי כלל לא הופץ). מציעה לגשת למנהלי ביה"ס ללשאול מהיכן הגיע העותק הזה לביה"ס, לבקש להחזירו ולדרוש אם בכלל את העותק השני, המכבד, נשים , לא עלינו, ואת ערכי החמ"ד.
גליה
האם קיבלת תגובה?
טרם, אבל הגיוני שבשביל תגובה מנומקת יקח להם קצת זמן. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה..
אהבת המקדש לא מוסיפה כ"כ הרבה אהבה לחיינו בימים אלה.
במקום לומר למוסלמים תודה על זה שהם חוסכים לנו מלחמת אחים יהודית שתתחיל מרגע הוצאת המכרז הממשלתי על הקמת בית המקדש, אנו מתעקשים להרחיב את נוכחותנו על ההר. זה לא צידוק לשום רצח כמובן, אבל האם כל העיסוק הזה בבית-המקדש הוא חכם מבחינתנו?
נדב,
אני מזדהה עם עצם הביקורת על בחירת תכני הלימוד.
אבל, לעניות דעתי, טיעוניך אינם עומדים במבחן המציאות. אתה כותב "לא שערום אבותינו". האם באמת אבותינו לא חשבו על אהבת הארץ והמקדש? האם זה לא היה חלק אינטגרלי ממה שהנחה את היהודים מאות שנים?
יש מקום נרחב לבחירת תכני הלימוד ולביקורת על תכניות הלימודים גם מבלי לשנות את ההיסטוריה…
Thanks for tthis