ראשית, תנחומים מעומק הלב למשפחות חללי צה"ל במבצע הצבאי עד כה, ואיחולי החלמה מהירה לפצועים. מי יתן ויהיו אלה הנפגעים האחרונים במבצע זה. לגבי מותם של תושבים עזתים 'בלתי מעורבים' במערכה הזו, יש להביע צער גם כלפי משפחותיהם של הנתונים בין סדן טרור החמאס לפטיש התקיפות הצה"ליות. איני יודע כמה זה יעזור להם (או כלל יגיע לאזניהם), אך בתוך גלי ההתלהמות היהודית-ישראלית העממית בת זמננו חשוב בעיני להשמיע זאת.

1. כשהייתי במילואים בנח"ל עוז בקיץ 2002, הגזרה עוד היתה שקטה מבחינת קאסמים, ובעצם גם מרוב הבחינות האחרות. בשנים שאחרי כן החל ירי הקסאמים. הטרגדיה היא שמדיניות התגובה הישראלית לקאסמים התעצבה בשנים שבהן היו עדין יישובים יהודיים ברצועת עזה, ואז לא היתה לגיטימציה מוסרית ממשית לפעולה הולמת כנגד משגרי רקטות המכווונים אותן כלפי אזרחים, דבר שאף מדינה הגונה לא צריכה לסבול. (גם) בגלל זה, טוב שיצאנו מעזה בתוכנית ה'התנתקות' בקיץ 2005, בניגוד למי שמשקרים לעצמם ולאחרים על כך שהקסאמים החלו רק אז. גם אם אנו עדין מעורבים יתר על המידה בכמה מענייני החיים האזרחיים של תושבי עזה, אין זה מצדיק שיגור טילים על מרכזי אוכלוסיה בישראל. למרבה הצער, עם היציאה מרצועת עזה לא הגדירה מדינת ישראל מדיניות השבת אש ברורה ונחרצת יותר ביחס לירי הקסאמים. נראה שבענין הזה מי שריחם על אכזרים, סופו שיתאכזר ל'בלתי-מעורבים'. ואולי אני טועה, ולא היתה עוזרת כאן שום מדיניות.

2. יש פתח תקוה בכך שראש הממשלה נתניהו מדבר על חשיבותה של הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה לפעולה הישראלית בעזה. כך גם לגבי מקומה האפשרי של התערבות בין-לאומית לגבי פירוז אפשרי של החמאס מנשק ארוך טווח ולגבי הריסת מנהרות התקפיות, הפולשות לשטחה של מדינת ישראל. הגם שמדובר בנושא השייך לפרשת שבוע הנמצאת כבר מאחורינו ('בלק'), ראוי להזכיר בהקשר זה כי אף שהפסוק "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג 9) מציג מציאות של קיום לאומי נבדל משאר העמים, הרי שאין הוא מבטא קריאה לחוסר התחשבות בדעתן של אומות העולם (או בשאלה 'מה יאמרו בגוים?'), אלא מתייחס לספירה הטכנית של בני ישראל בין עמי העולם; 'חישוב', ולא התחשבות.

3. לא ברור מה חשבו לעצמן ממשלת ישראל מאז נחטף גלעד שליט בקיץ 2006, באמצעות מנהרה שחדרה לשטחה של מדינת ישראל. כמעט עשור שיש הפקרות מתחת לפני הקרקע בסובב עזה, והמדינה נוקטת ב'שיטת מצליח', כלומר עד שלא קורה אסון – אין לקיחת אחריות ממשית על המצב.

יהיה הסכם הפסקת האש עם חמאס אשר יהיה, המצב שבו תושבי היישובים הסמוכים לגדר המערכת (כמו נתיב העשרה), צריכים לפחד שכמה חמאסניקים יגיחו ממרפסת ביתם ויחטפו משפחה שלמה לעזה, הוא בלתי סביר בעליל. במובן הזה, 'מיגור' המנהרות (שאפילו צה"ל אומר כבר כעת שלא יהיה מוחלט) לא יועיל לאורך זמן, כי מנהרות חדשות יוכלו להיחפר בקלות עם שוך הקרבות הנוכחיים.

בשביל למנוע פלישת טרוריסטים מעזה בנתיב התת-קרקעי, על מקבלי ההחלטות לשקול חפירת תעלה עמוקה (נניח כשלושים מטר, שזה יותר מהעומק של המנהרות הקיימות כיום) מסביב גדר המערכת, מהים התיכון ועד גבולה הדרום מזרחי של רצועת עזה. אופיה של תעלה זו תלוי גם בגיאולוגיה: אם מתחת לשכבת החול ישנה שכבת סלע בעומק סביר, יש לצקת מעליה קיר בטון (האם זה ה'צוק האיתן' שאליו מרמז שם המבצע?). נסיון חציבה חבלני בתעלת מבוטנת שכזו יכול להיות מנוטר בקלות רבה לאין שיעור מאשר המצב הנוכחי, בו אין לנו מושג מתי נחפרת מנהרה בחול העזתי. מעבר לכך, נסיון כזה יהיה נצפה וגלוי לעין.

אפשרות שניה היא להציף את התעלה לכל אורכה במימי הים התיכון, מה שיקשה מאד את החפירה של המנהרות מתחת לגדר המערכת, עקב הצפתן ברגע ההגעה של החופרים אל התעלה. אפשרות זו מותנית, מן הסתם, במניעת הסכנה של המלחת מי השתיה באקוויפרים וכן הלאה. מעל תעלה זו יש כמובן לבנות גשרים במעברים בין ישראל לעזה – כיסופים, נחל עוז וכו'.

ומנין המימון לפרויקט שכזה? ובכן, כיון שתכולתה של משאית חול לצרכי בנין עולה כ-20,000 ש"ח (החול משמש לתערובת היוצרת את המלט), הרי שלא רק שפרויקט התעלה הזו יכול להיות ממומן במלואו, אלא שאולי אף יש בכוחו להוזיל במשהו את מחירן (המופרך) של הדירות החדשות הנבנות בישראל.

4. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל (ועל כל יושבי תבל) ואמרו אמן.

למי שמאמינים בחלוקת עבודה הוגנת עם הקב"ה ומודאגים מביקורתו של קרל מרכס על כך שהדת עלולה להיות לדרך אנושית נוחה בעבורנו להשתמטות מאחריות (במקום להידרש לה), הנה הצעה: במקום לשיר פעמים בפזמון את המלים "יעשה שלום", אפשר לשיר בפעם הראשונה "יעשה שלום", ובחזרה השניה – "נעשה שלום". הכרה בזכות קיומה הלגיטימי של הישות הפוליטית הפלסטינית-ערבית-מוסלמית שברצועת עזה (אך לאו דוקא בזכותה להתחמש ללא גבול) יכולה לקדם זאת.