חילול ה' מתרחש כשיהודים, באשר הם יהודים, מועלים במכנה האנושי המשותף הבסיסי ביותר. המכנה היהודי האנושי המשותף הוגדר במסורת היהודית כאיסור שפיכות דמים, גלוי עריות ועבודה זרה.
חילול ה' מתרחש למשל כאשר חברות נשק ישראליות מוכרות, בחסות משרד הבטחון הישראלי, נשק למשטרים המוכרזים ככאלו הפושעים נגד האנושות. בשנה האחרונה מתרחש פשע כזה כנגד בני הרוהינגיה, מיעוט מוסלמי שחי בבורמה (מיאנמר). סוחרי המוות, המנצלים את האיסור על מכירת נשק לבורמה אשר הטילו על עצמם האיחוד האירופי וארה"ב, מציבים לא רק על עצמם אות קלון, אלא גם על מדינת ישראל ועל העם היהודי כולו. הדבר חמור במיוחד שכן מדינת ישראל מצדיקה את קיומה במידה רבה כמקלט ליהודים לאור השואה. דא עקא, האחראי העליון בדרג הפוליטי של מדינת ישראל (כלומר רה"מ) למכירת הנשק הזו עסוק בדברים אחרים, כמו צילומים עם קופסאות שימורים; הוא כנראה אינו מוטרד מזוטות כמו המצווה "לא תרצח". מר נתניהו, וסליחה על ההאשמה החמורה, מצטייר כעובד אלילים שאינו רואה בני אדם לנגד עיניו, ואפילו לא את עם-ישראל ומדינת ישראל. שר הבטחון אביגדור ליברמן נושא כמובן גם הוא באחריות ישירה לתת-הרגולציה של מכירת הנשק לבורמה (ולמשטרים בעייתיים אחרים).
למרבה השמחה, כפי שקראתי הבוקר ב'דבר ראשון', נותרו במדינת ישראל יהודים הראויים לשמם, המתקוממים כנגד הסייענות של חברות נשק ישראליות ושל ממשלת ישראל למעשים נפשעים שכאלו. בראש הראויים לשבח נמנים עו"ד איתי מק העותר בהתמדה לבג"צ בנושא זה וכן אלי יוסף, מחנך ופעיל חברתי. בעצרת שהתקיימה כעת מול הכנסת השתתפו חברי הכנסת תמר זנדברג ויהודה גליק, ובה נאם גם הרב מיכאל מלכיאור. אתם מוזמנים לקרוא את דבריו של אלי יוסף, לחתום על העצומה, ולהעביר הלאה את השמועה. למרבה הצער, לא נראה שהתקשורת המסחרית ששה לעשות את העבודה הזו. זו גם הסיבה שצריך לתמוך באנשים המשמיעים את הקול היהודי והאנושי הבסיסי הזה.
כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב?
כמה מילים על כותרת הרשומה הזו, הלקוחה מהסיפור המקראי על רצח אוריה בידי דוד המלך, המופיע בשמואל ב פרק יא. דוד מוסר לשליח אגרת ובה הוא מצווה את יואב שר צבאו לשלוח את אוריה החתי אל אזור מוכה לחימה במיוחד ברבת-עמון, ולהותירו לבד בכדי שיהרג: "הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שמ"ב י"א טו). לאחר שיואב מודיע לדוד שהמשימה בוצעה ואוריה נהרג, מבקש דוד למסור ליואב:
"אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב, הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ" (שמ"ב י"א כה)
דוד מרגיע את יואב: הכל בסדר, אף אחד לא נהרג; ואם נהרג, בטח לא נרצח; זו רק החרב שאכלה (או נשנשה לה) פה ושם. זו גם הסיבה שעם-ישראל ומדינת-ישראל מסוגלים לבלוע את הצפרדע הכל-כך לא כשרה הזו של מכירת נשק למדינה המבצעת רצח-עם: המחשבה שלכלי הנשק יש מעין 'חיים משלהם', שהם מנהלים את עצמם.
בימים ההם בזמן הזה: להט החרב האוטונומית
תפיסה זו היא גם המאפשרת את המחשבה החולנית בת-זמננו על 'נשקים אוטונומיים', שיחליטו 'בעצמם' את מי להרוג. התפיסה שהחרב צריכה לנהל את עצמה, ולא שיקולים מוסריים כלשהם, ניזונה גם מההדטה (מלשון data), קרי האלהת הטכנולוגיה באשר היא, ובאשר היא משאב קיום של מה שהיה פעם עם-ישראל והיום מכונה לעתים קרובות מדי 'סטרט-אפ ניישן'. סיוע נוסף לכך נותן העקרון הכלכלי הדרוויניסטי של 'היד-הנעלמה', האומר שהכלכלה מנהלת את עצמה, ושאסור להפריע לה לנהל את עצמה. זו הבסיס למחשבה שתעשיית הנשק אינה זקוקה למגבלות כלשהן; אפילו לתנ"ך או לקב"ה אסור להפריע לסוחרי המוות הללו. 
לאחרונה ביקרתי עם משפחתי במוזיאון ה-Withney בדרום מנהטן. אחת התערוכות שם נקראת 'אלימות אלוהית', של אמן בשם דניאל ג'וסף מרטינז. התערוכה 
מורכבת מלוחות שעליהם כתובים שמות של ארגונים חמושים מרחבי העולם. בין השאר 'זכו' להכלל שם הגסטפו, הלח"י והמוסד, לצד חיזבאללה ואחרים. משום מה, לא ראה האמן דלעיל סיבה להבחין בין סוגים שונים של הרג. רצח הוא רצח הוא רצח. ובכן, אם ישראלים סבורים שאכן יש הבדל בין סוגי רוע, ושצה"ל אינו עומד בשורה אחת עם הגסטפו, אמור להיות קנה מידה מוסרי כלשהו המצדיק פגיעה בזולת, והמבהיר גם מתי אסור להרוג, ומתי ולמי אסור למכור נשק.
דרושות: רגולציה ממשלתית וענישה אזרחית כלכלית
אם רבני ישראל רוצים להיות ראויים לשמם, עליהם לאחד כוחות ולצאת בקריאה בעקבות הרב יובל שרלו שיצא כנגד מכירת הנשק לבורמה, ובאופן עקרוני יותר, כנגד אי-הפיקוח של מדינת ישראל על ייצוא נשק המיוצר בה. ברשומה "להקים באופן מיידי 'ועדת הלסינקי' לייצוא הנשק של מדינת ישראל" קרא הרב שרלו לרגולציה אפקטיבית של תעשיית הנשק הישראלית. יתרה מזאת, צריך למצוא דרך להעניש כלכלית את החברות המייצאות – בשם כולנו – מוות למשטרים ההורגים נשים וטף ללא הבחנה. למשל, לוודא שכספים אישיים ומוסדיים אינם מושקעים בשמנו בחברות הספציפיות האחראיות לכך באופן ישיר. האם אנשים ימשיכו לחשוב שלחרבות יש חיים משל עצמן, ושיש ליצרניהם זכות להפיץ מוות ככל העולה על רוחם?
עדכון 5.1.2017: על פי חברת חדשות צרפתית, ישראל החליטה להקפיא את מכירת הנשק לממשלת מיאנמר. תודה גדולה למי שהפיצו בישראל את הידיעות על חומרת הנושא, בין השאר באמצעות הפצת רשומה זו. נקוה שמכאן ואילך ממשלת ישראל תיקח אחריות מלאה על חרבנו, ובייחוד במקרים מובהקים וחמורים שכאלה, ולא תבוז לדיוקנה היהודי של מדינת ישראל.
לשון אחרת 
אתה יוצר קישור בין העם היהודי לבין אזרחי ישראל.ביני וביני אני תוהה מדוע בעיני מנהיגי היהדות הקןנסרבטיבית והרפורמית בארה"ב, לא נחשבות הזוועות שציינת כבגידה, אך הפרת מתווה הכותל כן נחשבת ככזו.
שמעון, לדעתי המאבק של התנועות הליברליות למקום והכרה ציבורית בכותל הוא לגיטימי, אף שנראה שהאמצעים להשגת ההכרה הזו אינם יעילים כל כך. במקרה הנוכחי, חוששני שגם יהדות ישראל וגם יהדות ארה"ב טרם התעוררו. נקוה שהגיעה השעה לכך.
תודה על הרשומה המושקעת.
ראיתי שהדגשת מקורות יהודיים דתיים, אבל משום מה לא הבאת ההלכה שאומרת לא למכור נשק לגויים, "תניא אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין". וכאן יש מקור נגד מכירת נשק אבל הגמ' גם שואלת בהמשך מדוע כן נוהגים למכור, והגמ' עונה שזה לפרסים המגנים עלינו. רואים שיש דרך להתיר מכירת נשק. בכל מקרה יש על העניין דיון בין הפוסקים מדוע אסור למכור לגוי. האם מצד שהעניין יזיק ליהודים או לרבים. וגם זה יכול להסביר מדוע מותר למכור למקום שאין שם יהודים. וגם אם יש שם יהודים יהיו כאלו שכנראה יגידו שעל ידי מכירת הנשק זה מגן על יהודים ובפרט שמישהו אחר ימכור להם.
לגבי פוליטיקאים לא דתיים, הם ימכרו נשק אולי מסיבות ריאליסטיות כשהם חושבים שזה מגן על תושבי המדינה. גם למדינה שעושה בה שימוש בעייתי.
אז מצד המקורות היהודיים הקדומים או הדתיים שהוזכרו בנושא, איני מתרגש. ומצד המוסר, איני רואה בעיה למכור, אנו צריכים להגן על עצמנו ולחזק את כוחנו, וזה מעשה מוסרי לעילא ולעילא. ברם אם העניין יהפוך את ישראל למדינה מצורעת וזה כבר יסכן אותנו, עלינו להפסיק.
Georgvon1, הנושא אכן נדון במאמרו של הרב יעקב אפשטיין ב'תחומין' ועל ידי אחרים, ותודה על הבאת הברייתא מבבלי ע"ז. עם זאת, האם ידוע לך על איש הלכה שחושב שמותר למכור נשק למשטר המשמיד באופן יזום את אחד המיעוטים בתוכו, נשים וטף? הנימוק של 'אין שם יהודים' אינו נימוק בעיני, וכפי שאמר דוד לשאול: "מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה בָּֽךְ" (שמ"א כד יג). אין סיבה שאנו נבחר להיות מי שנהנים מפירות מורעלים. לעומת זאת, בהחלט שייך כאן הנימוק 'מפני דרכי שלום', כי מכירת הנשק הזו אכן מטילה צרעת במדינת ישראל, באזרחיה ובעם היהודי כולו. גם במקרים שלא מדובר בהשמדת עם מובהקת, זה יוצר (במקרה הטוב) יחס רע כלפי יהודים וישראלים. נסה למשל לדבר עם ארמנים, שלא רוו נחת מה'רחפנים המתאבדים' שמכרנו לאזרבייג'אן. אז במה בדיוק זה 'מחזק את כוחנו'? ואם בחיזוק כוחנו אתה מתכוון מבחינה כלכלית, הרי שיכולנו להרוויח הרבה יותר מהגדלת התיירות הנכנסת לישראל, מאשר המצב הנוכחי, ואז לא רק כמה סוחרים במיל' היו נהנים מהכסף. ומעבר לכך זה, בשביל מימוש ערכים צריך להיות מוכנים גם לשלם מחיר. כך זה במוסר וכך זה בהלכה.