ארוע קריסת החניון בת"א שאירע היום הוא מצער מאד, ואני מתפלל מעומק הלב להחלמת הפועלים הפצועים ולהצלת חמשת הלכודים, נכון לשעה זו. כמה שאלות עולות בהקשר זה לגבי אחריות רשויות המדינה ביחס לשלום פועלי הבנין ורווחתם, שהם כידוע 'פועלי ציון' של העת הזאת. למרבה הצער נראה שלגבי נושאים מסוימים המדינה טומנת את ראשה בחול, ובנושאים אחרים נראה שהיא מטה כתף נדיבה מדי לעזרת הקבלנים, אך בשני מקרים אין היא ממלאת את תפקידה הראוי.
על ההֶפְחֵרוּת
ראשית, המדינה אינה אוכפת את תקנות הבטיחות באתרי בניה, מה שהביא למאות פועלים הרוגים בעשור האחרון. האם הנזק לחיי אדם ולפציעות אינו פגיעה נוראית דיה בפועלים ובמשפחותיהם? האם אפילו העלויות הכספיות העקיפות העצומות הנגרמות מכך לכלל האזרחים (עקב אשפוז הפצועים, פיצויים על ידי הביטוח הלאומי וכן הלאה) אינן מצדיקות זאת, במדינה שלפחות השיקול הכלכלי אמור לשחק בה תפקיד?
זוהי הֶפְחֵרוּת, גבירותיי ורבותיי, או הפקרות המתחפשת לחירות: מצב של 'שוק-חופשי' כביכול, שבו המדינה מושכת את ידה מהתערבות ממשית מפיקוח על הנעשה במסחר והכלכלה, מתוך אמונה בזרועה הארוכה של 'היד הנעלמה' (ולעתים סתם מתוך הזנחה ו'ישראבלוף'). הבעיה היא שהיד הזו אכן נעלמה לה, ובמקומה אנו רואים בתחומים רבים בחיינו את בריונות התנהלותם של בעלי ענין כאלו ואחרים. במקרה הספציפי הזה, כמו במקרים אחרים בהם הסוגיה היא יותר אסתטית מאשר אתית, המדינה אינה מעסיקה מספיק פקחים המטילים קנסות כספיים כבדים ומרתיעים, על מי שמסכנים את פועליהם, ולמעשה את כולנו: חשבו מה היה קורה לו קרס החניון בזמן שהיו בו מאות מכוניות בשעת בוקר הומה.
פיטר ברויגל (האב), מגדל בבל, ציור שמן משנת 1563 לערך (מתוך ויקיפדיה)
שיח הגזענות והסטת המבט משאלת הקיום בכבוד
מצד שני, ביחס להסעת הפועלים מיהודה ושומרון אל אתרי העבודה, דומה שהמדינה מגלה נדיבות מפתיעה כלפי הקבלנים. לפני כשנה וחצי עלתה לכותרות הפרשה של האוטובוסים בהם נסעו ישראלים ופלסטינים, לאור הבקשה של נוסעים ישראלים ביו"ש להפריד ביניהם. למעשה, היה מדובר במקרים רבים בפועלים מיוזעים הנוסעים מהשטחים לאתרי בניה או חוזרים מהם. רבים יצאו בזמנו חוצץ כנגד הנוסעים שקבלו על המצב הקיים, ואף גינו עמדה זו כגזענית. כמו במקרים אחרים בהם שיח הגזענות בישראל הוא דרך שטחית, צינית ויעילה להסטת תשומת הלב הציבורית מהשאלה הבסיסית של קיום בכבוד (well being) אל עבר אמוציות חמקמקות, גם כאן מדובר היה למעשה בקיפוח כפול, של רווחת הפועלים ושל רווחת הנוסעים באוטובוס, יותר משהיתה שם בעיה אמתית של גזענות.
אבל כשתותחי (ופקחי) הגזענות רועמים, מה אפשר בכלל לומר. האפשרות לחייב קבלנים המעסיקים יותר מ-10 פועלים, נניח, לארגן בעבורם הסעה מסודרת מהמחסום הרלבנטי ועד אתר הבניה, כמובן לא עלתה לדיון. זאת למרות שבעידן האפליקציות והדיגיטציה השיתופית, קבלנים העובדים בסמיכות גיאוגרפית יכולים בנקל לארגן אוטובוס שיסיע במשותף כמה קבוצות קטנות של פועלים מהמחסום הרלבנטי בשטחים. במקרה הזה נראה שהמדינה מגלה נדיבות רבה ביחס לקבלנים, במקום לחייבם לדאוג לרווחתם הבסיסית של הפועלים, היוצאים לעמל יומם באמצע הלילה, ועוברים במחסומים בידוק בטחוני האורך שעות רבות, בתנאי צפיפות איומים ונוראים. מאידך, המדינה מפקירה את רווחתם של נוסעים באוטובוס ואת שלומן של נערות ישראליות שגם להן יש להן זכות שלא להדחס עם גברים זרים ומיוזעים, שכלל אין זה משנה מה זהותם. מנקודת מבט יהודית, לאור הפגיעה של כולנו בפועלים הערבים, אין לי דרך אחרת לתאר את כל זה מלבד חילול ה'.
מדרש חז"ל נודע ביקר את בוני מגדל בבל על אדישותם ביחס לנפילת אנשים מהמגדל, לעומת הצער אותו הביעו על נפילת לבנים:
אִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם אֵלָיו,
וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים: אוֹי לָנוּ, אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ
האם אנו טובים מבוני המגדל? האם אנו ראויים לשמו של אברהם, אבי האומה העברית (והערבית)?
לשון אחרת 
צר לי לומר שגם למערכת אכיפת החוק אין די כלים להתמודד עם עבירות רשלנות. החל משלב החקירות במשטרה וכלה בפסקי דין שאינם מספיק מרתיעים.
אכיפה לא תעלה את מחירי הדירות?
גלית, את מן הסתם צודקת. כמו בתחומים אחרים בהם קיימת הפחרות, גם כאן מדובר בהשקעה ממשלתית נמוכה מהנדרש (מבחינת כח האדם המוקצה לחקירות במשטרה), ובמקרה השני – רחמנות על אכזרים שהיא למעשה אכזריות כלפי כלל האזרחים.
למגיב השני, התשובה כנראה שלילית – אכיפה עולה לממשלה כסף, אבל עתידה לחסוך לה הרבה יותר כסף: חשוב על עלויות האשפוז של הפצועים ושיקומם הארוך (משרד הבריאות), הפיצוי שיוענק על ידי הביטוח הלאומי לנפגעים ולאלמנות ההרוגים, ועוד. למעשה, מה שבהחלט עתיד להעלות את מחירי הדירות הוא שחברת הבניה האחראית למחדל הזה תגלגל אל כלל לקוחותיה את עלויות הבניה המחודשת של החניון ואת הוצאות העתק על התביעות המשפטיות שיופנו נגדה.