השקדיות המפליאות לפרוח וט"ו בשבט הממשמש ובא הם הזדמנות לשתף בשיר מיוחד הנקרא 'שיר', אחד מהמופלאים – והעדינים – שבשיריה של יונה וולך:
בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים
אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם
מַה לִי וְלָהּ?
אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי
אֶלָּא מַעְיָן חַיֵּי
אֶלָּא נִסְתָּר
אַיָּלָה, מַה לִי וְלָהּ?
אֶלָּא אַהֲבָתִי.
יונה וולך (1985-1944) היתה משוררת פרובוקטיבית ושנויה במחלוקת. היא נפטרה ב29 לספטמבר 1985, ממש לפני 29 שנים. בין שלל שיריה יש גם שירים בעלי אופי שונה, מהורהר ועדין יותר.
"וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל… וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ" (שופטים ג 11-10)
"שלח לי שקט ירחי…" (יונה וולך, 'שקט')
מי מכם לא מכיר את המצב הבא: יצאתם עם חברים או עם המשפחה לטבע, לפארק או שטח פתוח וכל רצונכם היה רצון להעביר לילה נינוח בטבע, שבת נעימה ליד מעין. אי שם בשעת ערב (אם לא כבר שהתמקמתם) מגיעה חבורת דציבלופילים (חובבי רעש) צעירה, מצוידת ברמקולים מחוברים לרכב או לגנרטור, משמיעה מוסיקה בקולי קולות ואינה מפסיקה עד אמצע הלילה, ואין לאל ידכם (או למשטרת ישראל) להושיע?
לשון אחרת 