פרגמטיזם, מחשבת ישראל ואנושיות: הערה על הבחירות בישראל

עת יוצאים דחופים הבוטים הזדוניים במרחב המקוון של מדינת ישראל, מטעם האגף לתודעת המונים של השר ארדן או מטעם כל גוף לא שקוף או אינטרסנטי אחר המבקש לפגוע בריבונותם של אזרחי ישראל, מתוכה או מחוצה לה, זה נראה תלוש לעסוק בכל נושא אחר שעל הפרק. מה גם שבהיותי שוהה עם משפחתי בקונטיקט לא נוכל להצביע בבחירות האלו (ולא שמלאכת ההכרעה בין המפלגות השונות היתה קלה הפעם לו היינו בארץ).

ובכל זאת, אולי יש קשר בין הסדנא בנושא 'פרגמטיזם ומחשבת ישראל' שאותה נקיים בימים ראשון-שני הקרובים (8-7 באפריל) באונ' ייל, ובין עתידה של מדינת ישראל. גם כי עתידה של יהדות בית-הכנסת, שפרגמטיות היא מסגולותיה החשובות, מוטל על הכף, וגם כי שיקולים פרגמטיים הם חיוניים לחברה דמוקרטית שוחרת חיים.

ברזיס על חז"ל: בזכות הפרגמטיות ובגנות דיכוטומיות פשטניות וחד-ממדיות

בניגוד לכך, השיח הגנוסטי האנטי-ממלכתי שמקדם רה"מ נתניהו, הוא משחק סכום אפס שבו יש מאבק לחיים ולמוות בין 'בני אור' ל'בני חושך', בין ימין ושמאל, שיח שבו לא יתכן שמדינת ישראל תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית. שיח זה מנוגד לא רק לדרך המלך של המסורת היהודית הנורמטיבית, אלא גם לפרגמטיות שבה יש הכרה בממוּקפוּת הבלתי נמנעת של הקיום האנושי. באופן כללי יש בפרגמטיות העדפה לדרך אמצע שהחלוקות המקובלות של 'ימין-שמאל' אינן בהכרח מועילות לעיצובה, כפי שהצעתי לגבי סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני (הנראית כעומדת כעת לקראת פריצת דרך הסטורית).

אם הייתי יכול להשיא עצה למי שיכולים להצביע בבחירות הקרובות, היתה זו העצה הבאה. חפשו מפלגה שיש לה חזון ומצע חיובי לגבי הקיום האנושי (והיהודי, אם אתם יהודים) הראוי; מצע המטפח גננות ומורות ולא מפר את האמון הציבורי בהן תוך העברת הכסף שהיה יכול להגיע אליהן לצורך התקנת מצלמות אבטחה.

כמו כן, כנראה שהופעת המילה 'יהודי' בשם המפלגה שעל הפרק אינה ערובה לכך שהיא אכן תקדם את הערכים הגלומים בדרך המלך של המסורת היהודית, שבה להבדיל מהדרוויניזם, המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים, ויש מושג עקרוני של 'יהרג ובל יעבור'. אכן, 'מחנה השלום' הביא למרבה הצער להרבה פיגועים; 'המחנה הלאומי' מוכר (ומוסר) את נכסי הלאום לכל דורש תוך בוז ליחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, ותוך שהוא מסווה זאת בחקיקת 'חוק-לאום' סמלי בעל חשיבות מועטה, נזק מרובה והתעלמות מעם-ישראל; מאז תחילת אינתיפאדת המקדש (מ2009 עד 2014-5 דוקא היה שקט יחסי), גם המחנה הלאומי לא מספק ביטחון, אלא אולי 'תחושת ביטחון', שלאחרונה רבים יותר ויותר מבקשים להפיקה באמצעות קטורת סמים.

הצביעו אפוא למי שמחויב לשמור על הדבר הבסיסי ביותר היקר לכולנו: אנושיותנו. בלי דרך ארץ כזו, לא היתה ולא תהיה יהדות.

מה דעתך?