המִתוה

נראה כי בנושא 'מתוה לפיד' לשוויון בנטל רב הדיבור על ההיבט הצבאי וכמעט שנעדר השיח על משמעויותיו האזרחיות. קל להאשים את לפיד ובנט במיליטריזם ובשותפות בין האוחזים במה שניתן לתארו כהגמוניה אשכנזית ישנה, או בבורגנות המרוכזת בעצמה. אולם קריאה במסמך עליו התחייב לפיד טרם הבחירות מגלה את משמעותו החברתית החשובה, שיש לחשוש שתמוסמס בהיעדר תשומת לב ציבורית.

בתאריך 18.1.2013, מספר ימים לפני הבחירות לכנסת, התפרסם מתוה לפיד שקבלתו היתה תנאי לכניסת מפלגת 'יש עתיד' לממשלה. לפי המתוה

           "כל צעיר וצעירה יתייצבו בגיל 18 בבקו"ם, כולל חרדים וערבים, והצבא הוא שיחליט האם הוא זקוק להם ולאן יש לגייס אותם. אלה שיגויסו לשירות קרבי ישרתו שלוש שנים ויזכו לתגמול הולם שיכלול משכורת בגובה שכר המינימום מהשנה השנייה וכן מלגת לימודים לתואר ראשון לאחר שחרורם. מי שיגויס לתפקידי מנהלה ישרת רק שנתיים ולא יקבל את ההטבות האלה.

           אלה שצה"ל יעדיף שלא לגייס יועברו מיד לבקו"ם אזרחי, שינתב אותם לשירות לאומי אזרחי לתקופה של שנתיים. השירות יהיה משמעותי ויאושר על ידי הממשלה, למשל בבתי-חולים, במד"א, במשטרה, בטיפול בקשישים ובהם קשישים ניצולי שואה. לשם כך תוקם רשות לאומית לשירות לאומי שתהיה אחראית לנושא."

 

משמעויותיו החברתיות של המתוה

צה"ל של ימינו הוא אמנם גוף גדול שבו קיים בזבוז רב (כל מי שמשרת בצבא יודע זאת), אך בשנים האחרונות מופעלים עליו לחצים גדולים להתייעל (ברוח מסקנות ועדת ברודט), והוא במידה לא מבוטלת גם עושה זאת. יש להניח בהקשר של מתוה לפיד שצה"ל יעדיף לחסוך בהוצאותיו עד כמה שניתן. לכן, מן הסתם, הוא יעדיף לקבל לשורות לוחמיו ומִנהלותיו רווק בן 18 ולא אדם נשוי עם ילדים קטנים. לאור זאת אין בסיס סביר לחשוד שצה"ל יאמץ לחיקו את מירב כח האדם שיוכל. מה כן עשוי לקרות?

עשרות אלפי בני נוער שהיום מקבלים פטור גורף (בעיקר חרדים), או כאלו המשוחררים מטעמי מצפון (למשל חילונים), יתרמו למדינה במסגרת השירות הלאומי האזרחי. עידוד קיומו של השירות הלאומי האזרחי, שיוכל לקדם את פתרונן של בעיות רבות הקיימות כיום בתחומי החינוך, הרווחה והביטחון החברתי, אינו מובן מאליו: כלכלנים ליברלים מתנגדים לו בגלל רצון למזער את הפגיעה בחירויות הפרט, ומתוך העדפה לא-מוצהרת שמה שישאר מצה"ל יהיה בסופו של דבר צבא שכיר-מקצועי, ללא שירות אזרחי לצידו (בדומה למתרחש בארה"ב); מהצד החרדי והערבי יש הפוסלים אותו בגלל שהוא 'עלול' לגרום לשילובן של האוכלוסיות במרקם הישראלי. אז למה להתעקש על מתוה לפיד?

 

הרחבת השירות האזרחי: תרומה ליצירת חברה ישראלית בריאה וסולידרית

בניגוד לטענות רדודות המושמעות כנגד החברה החרדית, יש בה תודעת התגייסות עמוקה ורבים בתוכה תורמים לשירותי הבריאות וההצלה, במד"א, בזק"א וכן לתחומים נוספים. אלא שכור ההיתוך הצה"לי הוא מקום בעייתי לנער החרדי, מתוך היבטים פנים-חרדיים עליהם כתב פרופ' משה הלברטל. אלפי בחורים חרדים מתגייסים כיום לצה"ל וזה בסדר גמור, אך האם היינו רוצים שכולם יתגייסו? האופי הציבורי הרחב של צה"ל יצטרך להשתנות ומצב זה אינו רצוי לרוב המתגייסים כיום.

מתוה לפיד מוצלח כי בניגוד לרוחות שנָשבו בעבר, הוא אינו מצפה מכולם לגלח את זקנם ולהכנס לכור ההיתוך הצה"לי. מתוה לפיד עשוי להיות מצע לקידום הפיכתה של מדינת ישראל למדינה שיש בה שירותים חברתיים טובים יותר, וחברה המקיימת בתוכה ערבות הדדית חזקה יותר.

ניתן לשער כי במצב שבו, למשל, יטפל אח יהודי במאושפז מוסלמי, תגבר ההיכרות הישירה בין האוכלוסיות, ורבות מהחומות התרבותיות-חברתיות-כלכליות החוצצות כיום בין אנשים במדינת ישראל יקטנו, ולו במעט. המצב ההפוך, אגב, הוא המצב הנפוץ כבר שנים רבות: האחים המוסלמים (כמה אירוני) מאכלסים חלק נכבד מהמחלקות בבתי החולים, ואני כבר לא מדבר על המנקים. 

אבל אפילו מצב שבו רוב המתגייסים לשירות אזרחי יוצבו בתוך הקשר החיים הרגיל שלהם (למשל: בחורה בדואית בכפרהּ בנגב), יתרום משמעותית לתחושת הקשר בין הפרט לקהילתו ולמדינה כולה. הבחורה תרגיש שהיא שם כשליחה של מדינת ישראל, תוכל להרגיש חלק אינטגרלי מקהילת ה'אנחנו' של השיח הישראלי וגם תקבל תגמול כספי שיאפשר לה להתחיל את חייה הבוגרים ממקום טוב יותר; הקהילה תרגיש שיפור בשירותים החברתיים שלה ובתחושת השייכות של חבריה; הממשלה תרגיש ירידה חדה בהוצאות על השיטור והפשיעה, אך גם ירידה בהוצאות על כל אחד מהתחומים בהם יתרמו בני הנוער: חינוך, רפואה וכן הלאה.

 

סיעוד אינו קל יותר מלוחמה

עם יד על הלב, צריך להודות: יותר קשה לדאוג שנתיים לטיפול בחולים וקשישים בבתי חולים מאשר לשרת שלוש שנים בקרבי (לא הייתי מרהיב עוז לטעון כן, אלמלא שירתתי בעצמי כמט"ק בחיל השריון); יותר קשה לנקות פצע או צואה של חולה מאשר להשתעמם בעמדת שמירה צה"לית; בצה"ל נהרגים לצערנו בממוצע מאות חיילים בשנה, אך בבתי החולים מתו השנה  כ-5,000 איש כתוצאה מהִדבקות בזיהומים הקיימים שם ומכאן שאין מדובר בסביבה נטולת סיכונים; כמה לוחמים וחיילים בוחרים להמשיך לצבא הקבע? אלפים רבים כל שנה. כמה גברים יהודים בוחרים ללמוד ולעבוד בסיעוד? ובחינוך? אמרתם בעצמכם. אז בואו נפרגן למי שיבחרו למלא תפקידים חשובים בתחום השירותים החברתיים.

בהרחבת השירות הלאומי האזרחי יוכל רה"מ נתניהו להביא למה שהיה אמור לכאורה להיות מימוש החזון החברתי של מפלגתו: 'ליכוד', כלומר סולידריות חברתית. האם אנו בשלים לבשורה החברתית הדרמטית שתוכל לצמוח מהרחבתו והעמקתו של השירות האזרחי?