בית שלישי ל'התקוה' (נפתלי אימבר הרץ) ברוח מחאת האוהלים, קיץ תשע"א
כל עוד צדק, עמל והוגנות
יהיו בסיס ומקור הריבונות
שלום, צדק וחסד עוד ילבלבו
לגר, לְיתום ואלמנה בתוכנו
אז נדע שאנו ראויים
להיות מדינת היהודים
מחויבים להפיץ בארצנו
אוֹר של טוּב לכל יושבי תבל
ואם כבר פותחים דברים לדיון.
ההמנון שלנו מרגש. רוח הרומנטיקה והלאומיות האירופית במאה התשע עשרה והלחן מפעמות בו ואכן יש בהן בכדי להזיל דמעה מעינינו. אולם גם בלי להכנס לשאלת מקומם של בני עדות המזרח והלא-יהודים בתוך המנון זה ("ולפאתי מזרח קדימה"; "נפש יהודי הומיה"), נראה שיש בה ב'התקוה' בעיקר מה שהפילוסוף ישעיה ברלין כינה בספרו ארבע מסות על חירות בשם 'חופש שלילי', כלומר רצון לא להיות משועבדים לעמים אחרים. ובמילות ההמנון: "להיות עם חופשי בארצנו". זה לכשעצמו בסדר גמור.
אולם על השאלה מהו ה"חופש החיובי" או התוכן המוסרי של הריבונות היהודית אין אנו מוצאים התייחסות בהמנון שלנו. לאחר שהסתבר שהליברליזם הישראלי היה כר פורה לניצול רבים בידי מעטים (אמנם בחנוכה זה לרגע נשמע הירואי), ולאור התגשמות דבריו של מקס הורקהיימר על "נטייתו של הליברליזם לגלוש לפשיזם" (ליקוי מאורות התבונה, מגרמנית: אביעד שטיר, מכון שלם, ירושלים התש"ע, עמ' 15) במקומותינו, כיון ש"לא נותר עוד שום עיקרון הגיוני ואפקטיבי של לכידות חברתית" (שם, עמ' 13), הרי ששווה לחשוב האם את הבית השני של ההמנון מוטב גם לנסח מחדש.
במקום "להיות עם חופשי בארצנו", שהיה נשמע ליושבי הגלות כה מבטיח ומשחרר, כדאי אולי להחליף כעת ל"להיות עם מחויב בארצנו". אפשרות ברוח קריאת התורה היהודית היא לעשות גרסת 'קרי' ו'כתיב', שתאפשר אולי אמירת שתי נוסחאות במקביל. מישהו אמר לי שבקנדה יש שלוש גרסאות של מילים להמנון, המוּשָרות במקביל. כה רחוק אולי אין צורך ללכת. אולם אין הגיוני מליצור דבר כזה לגבי כיסופיהן של הבאים מהתפוצות השונות: 'ולפאתי מזרח/מערב/דרום/צפון' וכו'. זהר רביב הציע משהו בסגנון 'לארץ חלומותינו'. גם זו אפשרות.
שיהיה ברור: אני מאד ובהחלט בעד חירות. אבל גם בעד מיקסוּם החירויות האישיות והחברתיות, כלומר הבאת מצב שבו מירב האנשים יהיו חופשיים (ואם גם מאושרים, למה לא) ככל האפשר. ויש דרכים יותר אנושיות לבצע את זה מאשר כיום.
ולמי שדיבורים על שינויים בהמנון עושים להם כאב בטן: בואו נזכיר ונזכור שאנו עם של פרשנות. בלי זה, היינו היום סוקלים ילדים שמרביצים להוריהם ונשים הנחשדות על ידי בעליהן. המחשבה שההמנון (וגם מגילת העצמאות) אינם מקור איתן למדרש, לפרשנות נוספת – היא פטישיזם או עבודה זרה.
לשון אחרת 
נהנתי לקרוא והסכמתי עם כל מילה. חג שמח!
תודה אבישי.
חג אורים שמח
( – :
כל הכבוד על היוזמה!
וכיוון שהזמן לא עוצר במקום, אני מציע להוסיף בית עדכני במיוחד:
כל עוד הנשים יחדלו מזמרתן
כדי שלא תחשף ערותן
וישבו בשקט בירכתי האוטובוס
כדי שלא נראה להן את השיער (לא הצלחתי לחרוז)
אז נלמד את כל העולם
שאנחנו הטובים מכולם
כי הרי אנחנו יהודים
לא כמו האיך קוראים להם, נו ,הגויים
(חוזרים ברגש)
כי הרי אנחנו יהודים
ורק אותנו אוהב אלוהים
חג שמח לכולם
איתמר
איתמר,
אכן יצרת כאן קישור אקטואלי ומשעשע,
במובן העצוב של המילה כמובן.
אפשר אולי להוסיף להמנון 'בית צף', אקטואלי.
אבל אני התכוונתי בשיא הרצינות,
ועד כמה שגם אלקח ברצינות – המטרה היא
שהמילים היפות יהיו מחוברות למציאות
יותר מאלו של מגילת העצמאות.
חודש טוב.
נדב חביבי,
על אברהם אבינו נאמר "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". וכי יכולים הצדק והצדקה להתקיים בבטחה ללא אמונה בה'?
ליאור היקר,
איזו שאלה שאלת. בתנאים מסוימים, לענ"ד התשובה היא שבודאי.
אבל גם האמונה בבורא עולם אינה ערובה לצדק וצדקה. לא?
אחלה רעיון.
לא צריך לבטל את הבתים הקיימים,
אפשר פשוט להוסיף, וזה לא יגרע מהאופי היהודי של המדינה בכלום.