במאמר שפורסם עתה בכתב העת דעות של תנועת נאמני תורה ועבודה, ביקשתי לבחון את נושא יחסי היהדות והדמוקרטיה, או הדת והמדינה, דרך המבנים הפוליטיים הנוצריים העיקריים באירופה ובארה"ב: הקתולי והפרוטסטנטי. בראשון, הערך העליון הוא השוויון, ולפיכך למדינה יש אחריות לנעשה בה, בראש ובראשונה ברמת הרווחה הכלכלית של אזרחיה. בפרוטסטנטיות, הערך העליון הוא החירות ומכאן התפיסה שיש להמנע ככל האפשר מהתערבות במרחב האזרחי.
החברה הישראלית
זהירות, כַּכֶבֶת
לפני אי-אלו שנים, כשהייתי מחנך כיתה, נהגתי להאציל אחריות על תלמידי הכיתה: כל שבוע שניים אחרים היו 'מנהיגי השבוע'. לאחרונה אני שומע יותר ויותר את הביטוי 'כוכב השבוע' במערכת החינוך, והלב נחמץ: מה בין מנהיגות ל'כוכבוּת'? מאין השתרבב המונח הזה לשיח החינוכי, ובייחוד לחינוך היהודי? למה להשתמש בכינוי שמקורו בעבודה זרה ואלילות בשביל לבטא מנהיגות?
העִסקה הסודית בין הפוסט-מודרניזם לטרנס-הומניזם?
"…שהאופן בו אנו חושבים וחיים אינו בדיה גמורה או אשליה, שהאשליה היא דוקא כל המבנים האינטלקטואליים העצומים הגורמים לדרך בה אנו חושבים וחיים להיראות כמו אשליה." (פרופ' הילרי פטנם [Putnam])
הטרנס-הומניזם: שתיקה או השתקה?
קשה להאמין כיצד רבים כל כך, ובייחוד באקדמיה האמורה להיות נס החשיבה הביקורתית, שותקים לנוכח תהליכים המאיימים על אנושיות האדם, בטרנס-הומניזם ובזרועותיו הטכנולוגיות (אותן כיניתי לאחרונה בשם 'טכנולוציה') המתרברבים כְּלֶמֶך על כוונתם להדיח את האדם מהעולם.
מדוע המדינה מעודדת הבאת ילדים שעליהם היא אינה לוקחת אחריות?
דו"ח המוסד לביטוח לאומי לשנת 2014 שהתפרסם בימים האחרונים קובע כי חלה עליה בשיעור העוני בישראל. בין השאר פורסם כי כמעט כל ילד שלישי נמצא מתחת לקו העוני (משפחה בת חמש נפשות תיחשב לעניה אם ההכנסה המשותפת שלה נמוכה מ-9,230 ש"ח). חיי מחסור, מזון ירוד, סיכון גבוה יותר לתחלואה, חוסר יציבות, היעדר נגישות לחוגים ועוד – הם נחלת 776,000 ילדים בישראל.
האם אמור להיות קשר בין שיעור קצבאות ילדים לבין יוקר המחיה?
לא ל'יעילות' צרה: מה בין רמיסת עובדי קבלן להחלפתנו ברובוטים
תהליכי הדה-הומניזציה בישראל אינם מסתכמים בהשוואת ערביי ישראל ולהט"בים לבהמות, בהתרם דמם וברציחתם. בשורות הבאות אתיחס לתהליך גלובלי האמור להטריד כל אחד מאיתנו, הנוגע לשאלה פשוטה: האם גם נכדינו יזכו להיות בני אדם? כל מי שקרא את הספר החדש של יובל נח הררי 'ההיסטוריה של המחר' עשוי להיות מוטרד מכך. פרופ' הררי טוען גם כי "ההסטוריה החלה כשבני אדם המציאו אלים, ותגמר כשבני אדם יהפכו לאלים". בשונה מכך, אני מקוה שהתהליך של חיסול האנושות והאנושיות אינו גזירת גורל: לא "ההסטוריה תגמר כְּשְ", אלא האנושות "עלולה להגמר אם". בשורות הבאות אתייחס להבט מסוים של הנושא, בהקשר של עובדי קבלן ושל ההחלפה של עובדים ברובוטים, המשחרת לפתחנו.
מכתב פתוח לשר החינוך: שעת כושר לתיקון
מה אפשר ללמוד על מערכת החינוך מתוך מבט עליה 'בגובה העיניים'?
שר החינוך הנכנס, ח"כ נפתלי בנט, שלום וברכה.
הרשה לי לעסוק כאן לא בתהליכים ניהוליים גדולים, אלא ב'משתמשי הקצה' של מערכת החינוך. כאיש היי טק ותיק אתה ודאי מודע לצורך לתכנן בדקדקנות את הישׂימוּת של מערכות לטובת משתמשיהן. בבתי הספר בישראל מלמדים ומחנכים, לומדים, מתחנכים ועובדים כמעט רבע מתושביה, אבל נראה כי אין מרבים לבדוק את 'חוויית המשתמש' שלהם ולתת דין וחשבון עליה.
בכוחך לשנות זאת. בוא אל השטח ו'היכנס למבוך מהסוף', בנעליהם של 'שחקני מפתח' בבית הספר: תלמידים, מורים ומחנכים, יועצות, מנהלים וגם שומרים ועובדי ניקיון. ודאי תסכים שבמערכת זו ריבוי המשימות, המוטלות על אנשים רבים, הוא מוגזם ביחס לזמן ולמקום העומדים לרשותם. יש הרבה מה לשפר, וביכולתך לאפשר ולהנהיג זאת. הנה כמה נקודות השוות התייחסות (יש כמובן נושאים חשובים אחרים).
חוויות מפינוי מוצב הבופור, 15 שנים אחרי
מבצר הבופור, מבט מצפון לדרום. ברקע, משמאל: רכס רמים בגליל המזרחי. בחלקו הימני של המבצר ניתן לראות את המוצב הצה"לי (צילומים אם לא צוין אחרת: נדב)
בימים אלה ימלאו חמש-עשרה שנים לנסיגה הסופית של צה"ל מלבנון: בליל ה-23 למאי פונו מוצבי העומק, ובבוקר ה-24 במאי שנת 2000 הושלמה היציאה מרצועת הביטחון.
רבים תיארו זאת ככניעה או בריחה; נכון שההחלטה נפלה לאור דם רב של חיילי צה"ל שנשפך שם בשנות ישיבתנו ברצועת הביטחון, אך אפשר גם לומר שהיכולת לשנות פרדיגמה בטחונית היא ההיפך מאשר כניעה. לא פחות חשוב מכך, המבצע המורכב הזה לא עלה בחייו של חייל אחד אפילו. בשורות הבאות אבקש לספר מעט על חלקם של לוחמי השריון בפינוי הבופור, בסיפור שטרם סופר, וליתר דיוק – סופר לא נכון.
נתחיל כמעט מהסוף, כלומר מרגע פיצוץ מוצב הבופור, שנמצא ברכס 'עלי-טאהר' בלבנון, שבחלקו הצפוני יותר היה מוצב מפורסם נוסף, מוצב 'דלעת'. בספר אם יש גן עדן של רון לֵשֵם, שהפך אחרי כן בידי הבמאי יוסף סידר לסרט 'בופור' (בשנת 2007), שׂם לֵשם בפיו של מפקד צוות הלוחמים של חה"ן נח"ל את תיאור הרגעים הדרמטיים:
לשון אחרת 