בשבת של ה-18 למרץ, שנת 1922, נחגג לראשונה טקס בת-מצוה לנערה יהודייה, במתכונת דומה לזו של הנערים המגיעים לגיל מצוות. הנכנסת לעול מצוות היתה יהודית קפלן (לימים אייזנשטיין) בִּתם הבכורה של מרדכי ולנה קפלן, שהלכה לעולמה בשנת 1996.
קפלן כתב ביומנו ב-28 למרץ 1922 על החגיגה, שהתקיימה במועדון של האגודה לקידום היהדות (S.A.J) בניו-יורק, לפני תשעים שנים בדיוק:
ביום שישי הקרוב יתקיים מרתון ירושלים השני. שוב ירוצו אלפי אנשים (ואף אני אתנהלה בחלקו לאיטי), ונשאלת השאלה מה הערך היהודי, הירושלמי, ובעיקר הרוחני של המירוץ הזה. הפסוק "סבו ציון והקיפוה" (תהלים מח 13), עשוי אף להביאנו לראות במרתון מצוות עשה של ממש (מן הנביאים, אמנם): רוצו סביב ירושלים והקיפו אותה, גם אם את עיר דוד לא נקיף מכיוון מזרח. אך לא די בכך.
לקראת כנס 'לימוד ערבה' שיתרחש בחמישי-שישי הקרוב במרכז ספיר שבערבה התיכונה, הרשו לי להתרפק לרגע על הערבה. בתקופת השירות הצבאי רבים העוברים בערבה התיכונה, עושים אותה קפנדריא בדרך לבסיסי שזפון או צאלים; בדרך לאילת, יש השוזפים את הערבה בעיניים מנומנמות מבעד למזגן.
קרל פופר, אחד הפילוסופים החשובים במאה העשרים, כתב בשנת 1963 בספרו 'השערות והפרכות' שאחד ההבדלים בין אמונה תפלה לטענה מדעית הוא שאמונה תפלה אינה ניתנת להפרכה. נראה שדבריו נכונים היום לא פחות מבעבר, נוכח דברים שאנו שומעים מפי מנהיגינו.
ההצגה 'אוכלים' (מבוססת על הסיפור המקראי על כרם נבות), תסריט: יעקב שבתאי (1981-1934)
הצגה זו, שנכתבה בשנת 1977 והועלתה לראשונה בשנת 1979, מגוללת את סיפור כרם נבות (מלכים א, פרק כ"א), בקריצות מטרידות אל ימינו אנו. הנקודה שבה בחר שבתאי כמוקד לסיפור היא ענין האוכל: לאורך כל ההצגה אוכלים השחקנים כמעט ללא הפסקה מהמעדנים המוגשים להם; האוכל הוא גם המניע לעלילת הרג נבות (אחאב רוצה גן ירק ליד ארמונו ביזרעאל) וגם המכשיר שבאמצעותו מסומאים עיני כל הגורמים אשר צריכים היו לעמוד בנפשם כנגד המזימה, שכן רצונם להשאר 'קרובים לצלחת' מביא אותם להתכופף בפני התרגיל של איזבל ואחאב.
בזבוז כספי ציבור
במסגרת רפורמת 'עוז לתמורה' מתכנן משרד החינוך לבנות שטחים נוספים בחדרי מורים חדשים ברחבי הארץ ולהסב מרחבים קיימים לפינות עבודה. פעולה זו נשענת על שתי הנחות עבודה ישראליות מאוד:
לשון אחרת 