יונה וולך (1985-1944) היתה משוררת פרובוקטיבית ושנויה במחלוקת. היא נפטרה ב29 לספטמבר 1985, ממש לפני 29 שנים. בין שלל שיריה יש גם שירים בעלי אופי שונה, מהורהר ועדין יותר.
שירה
'כנפי רוח' – דיסק משירי הרב מנחם פרומן ז"ל
לפני כתשעה חודשים נפטר הרב מנחם פרומן ז"ל.
לא זכיתי להכירו אישית, רק 'מכלי שני', כלומר דרך אנשים שהכירוהו, וכן מדבריו בעל-פה וקצת משיריו.
מכל מקום, אי אפשר היה לפספס את הרוח המיוחדת שצלחה על האיש הזה,
שהצליח ליצור חיבורים בין שמים וארץ, בין אדם לאדם (וחוה), בין מאמיני דתות שונות,
בין מאמינים ובין מי שמאמינים שאינם מאמינים.
טור אורח: אלעד ארנון – 'מחשבות על אלוהים'
אפשר להגיד שאלוהים הוא הכול והכול אלוהים. אפשר להגיד שלא ניתן להגדיר דבר כי אלוהים אינו מוגדר, אולי הוא זה שטובע בי את הכתיבה ואני רק חושב שאני מממש אותה על הדף.
כדי להתחיל לחשוב ולסדר בראש את עולם הידע הרווי בנתיבי מידע שדוהרים כמו נמלים אל קינן או רכבים עמוסים אנשים עסוקים ממהרים לרצות את מקום עבודתם, אני פונה לאלוהים שלי.
לקראת יום ירושלים: השיר 'אל נא תנחילנו', מחוָת זיכרון למאיר שנור ז"ל
ביום ראשון, כ"ח אייר, יחול יום ירושלים, המציין את כיבוש העיר העתיקה ומזרח ירושלים במלחמת ששת הימים, לפני 45 שנים. אחד הקרבות המפורסמים שהיו בה הוא הקרב על גבעת התחמושת, שהיתה אז מוצב צבאי ירדני. אחד הנופלים בקרב זה הוא מאיר שנור ז"ל, אחי דודתי יונה ברמן תבל"א. מאיר ז"ל, שנפל ביום שלישי 6.6.67, כ"ז באייר תשכ"ז, היה בן 22.5 בנופלו.
מכסא כבוד חֻצבה לגור בארץ ערבה
לקראת כנס 'לימוד ערבה' שיתרחש בחמישי-שישי הקרוב במרכז ספיר שבערבה התיכונה, הרשו לי להתרפק לרגע על הערבה. בתקופת השירות הצבאי רבים העוברים בערבה התיכונה, עושים אותה קפנדריא בדרך לבסיסי שזפון או צאלים; בדרך לאילת, יש השוזפים את הערבה בעיניים מנומנמות מבעד למזגן.
בעקבות ההצגה 'אוכלים', יעקב שבתאי
ההצגה 'אוכלים' (מבוססת על הסיפור המקראי על כרם נבות), תסריט: יעקב שבתאי (1981-1934)
הצגה זו, שנכתבה בשנת 1977 והועלתה לראשונה בשנת 1979, מגוללת את סיפור כרם נבות (מלכים א, פרק כ"א), בקריצות מטרידות אל ימינו אנו. הנקודה שבה בחר שבתאי כמוקד לסיפור היא ענין האוכל: לאורך כל ההצגה אוכלים השחקנים כמעט ללא הפסקה מהמעדנים המוגשים להם; האוכל הוא גם המניע לעלילת הרג נבות (אחאב רוצה גן ירק ליד ארמונו ביזרעאל) וגם המכשיר שבאמצעותו מסומאים עיני כל הגורמים אשר צריכים היו לעמוד בנפשם כנגד המזימה, שכן רצונם להשאר 'קרובים לצלחת' מביא אותם להתכופף בפני התרגיל של איזבל ואחאב.
לשון אחרת 