פרשת כי תשא: אהרן כפרגמטיסט – לגנאי או לשבח? (התפרסם בשבת שלום, גליון 1001, פרשת כי- תשא ה'תשע"ז. לגליון בגרסתו המודפסת ראו כאן)

פרשתנו פותחת בכופר הנפש, מחצית השקל, הנאסף לצרכי אוהל מועד, חֵלֶף הנגף העלול לפקוד את בני ישראל בזמן מפקד האוכלוסין: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל, י"ב). סכנת הנגף מתממשת בפרשה לאור סיבה אחרת, והיא חטא העגל, שלאחריו "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם" (שמות לב, ל"ה). באחד ההבטים של חטא זה אתמקד כאן.

המשך…

לאחרונה עלתה לכותרות סוגיית היחס לזקנים בבתי אבות ממשלתיים, וליתר דיוק התעללויות ויחס מחפיר כלפיהם. טוב שמתעוררת מודעות ציבורית לנושא חשוב זה. אלמלא שלטה בישראל ההֶפְחֵרוּת, מה היה עלינו לעשות? לממש את הצו המוסרי האמור בעשרת הדברות: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ 11). לפי התורה זו גם ערובה לאריכות ימים ("לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", שם), כי היחס שאנו מעניקים להורינו, הוא כנראה גם היחס שיעניקו לנו ילדינו כשנזקין.

המשך…

שאלה זו מטרידה את קוראי עקדת-יצחק לאורך כל הדורות, ונתנו לה שתי תשובות עיקריות: ציות לצו האל, או מוסר. התשובה הנפוצה יותר, יש לציין, היא הלקח של הציות העיוור. האמנם? אבקש להאיר סוגיה זו בהקשר דברי הנביא ירמיה, שהטיח בבני ישראל:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח (ירמיה ז, כא-כב)

במקום אחר טוען הנביא ירמיה כי בני ישראל הקימו

אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי. (ירמיה ט, ה')

מה פשר ההתנערות הזו של האל מפולחן הקרבת הבנים שרווח בעם ישראל בתקופת המקרא, ומציוויי הקורבנות בכלל? מה זה אומר על משמעותה של עקדת-יצחק? ומה ניתן ללמוד מכך על היחס בין דת ומוסר?

המשך…

פוקימון גו, יישום המציאות הרבודה החדש המופעל באמצעות הטלפון החכם, זוכה לקמפיין עולמי וסיקור-יתר תקשורתי. ואולם אפשר גם לתאר את סוג המשחק הזה על פי דברי הנביא ירמיה: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (ירמיה ב, ה). הבל, כפי שניסח זאת ראש הממשלה לפני כמה ימים, הוא בפשטות 'אויר חם'. דבר שאין לו קיום ממשי ומתמשך. זהו תיאור לא רק ליצורים הוירטואליים הללו, אלא גם לטפשות הגלומה שבמרדף אנושי אחרי הבל. טפשות אנושית היתה כמובן לאורך כל ההסטוריה, אבל נדמה שכעת היא מגיעה לשיאים חדשים.

המשך…

פרשת אמוֹר: המקלל ותגובת משה – תלות בידע על-אנושי או הכרעה אנושית? (פורסם ב'שבת שלום', פרשת אמור התשע"ו)

תום העצמאות ונסיגה למאגיה?

עם שוך עשן המנגלים, אפשר לומר שחלק משמעותי מאנושיותנו הוא השימוש בהגיוננו העצמאי לגבי החלטות חשובות בחיינו, ואת זאת מניח הפסוק "ועשית הישר והטוב" (דברים ו יח). כך גם בחיי הציבור, למשל בהכרעות של מנהיגות דתית לגבי הלכה, וכפי שכתב חותני פנחס שיפמן 'איש ההלכה נדון לחירות': הכרעות הלכתיות אינן אלגוריתם, כשם ש'סברא' ו'שכל ישר' אינם עניינים שאפשר להצרינם

פרופ' פנחס שיפמן: איש ההלכה נדון לחירות

לכדי נוסחא פשטנית.[1] הכרעותינו תלויות ערכים, נסיבות, וראיית-פנים שאיני רואה דרך להצרין אותם מבלי לאבְּנם ולהפכם לאליל. העובדה שלצד כל האפליקציות הקיימות טרם ראינו אפליקציה המספקת הכרעה הלכתית אוטומטית (יש בכל זאת הבדל בין זה לבין שו"ת-מִסרוֹן), מלמדת אולי שהשפיוּת טרם נדדה סופית ממקומותינו. אבל לו נתקלתם בדבר כזה, מה הייתם חושבים?

המשך…

עבודת אלילים: בימים ההם, בזמן הזה?

בעשרת הדברות נצטוו ישראל:

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ, ב-ד).

במעשה העגל המתואר בפרשתנו הפרו בני ישראל את איסור ההגשמה של האל, ואת האיסור לעבוד אלהים אחרים, כשבקשו מאהרן: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ… וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, א-ד). מהי האלילות שהתבטאה במעשה העגל? והאם עוד יש לאלילות ביטוי בעידן הטכנולוגי הנוכחי?

המשך…