האלימות הממשלתית שמפעיל שר המשטרה ('בטחון פנים') גלעד ארדן כנגד החלשים שבאזרחי ישראל, שנדמה היה לרבים למשך זמן מה שהיא מופנית 'רק' כנגד ערבים (למשל בהרג יעקוב אל קיעאן בפינוי הכפר אום חיראן), מתרחבת ומועמקת בעת האחרונה גם כלפי יהודים: חרדים, ויוצאי אתיופיה.
הארץ כמרקחה עקב הריגתו של סלומון טקה בקריית חיים. הכל דורשים חקירה הולמת לשוטר היורה, אך מעטים מדי דורשים את הדחת השר הממונה ארדן, שמשום מה לא טורח למנות מפכ"ל חדש למשטרה. בבית הוריי בקיבוץ בארות-יצחק היו בילדותי כמה וכמה 'אולפניסטים', כלומר עולים חדשים, שהיו 'מאומצים' אצלנו ובאו להתארח מדי שבת. יוצאי אתיופיה מביניהם, שכמה מהם נהיו מאוחר יותר לאנשי ציבור ידועי שם, היו העדינים והנעימים מביניהם. אולי מטעם זה מתעמרים בהם ישראלים גסי לב, שיהדות בית הכנסת היא מהם והלאה. הרי יהודי בית הכנסת הם (או משתדלים להיות) ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. זוהי אולי הסיבה לכך שגם החרדים נמצאים 'על הכוונת' של ארדן. אם הפעם לא 'תצוץ לה פתאום' שריפה גדולה שתציל את ארדן משבט הביקורת הציבורית, אפשר להתפלל שהוא ילך לדרכו ויניח לעם-ישראל לשלום (יתכן אף שה-BDS יציעו לו עבודה – הוא הרי מהתורמים הגדולים להאדרת המוניטין של הארגון).
לשון אחרת 