העת הזו מעלה שאלות הרות גורל לגבי מדינת ישראל. הויכוח בין ימין לשמאל (לענין חוץ ובטחון) במדינה נדוש עד דק. בשנה שעברה עורר ספרו של מיכה גודמן, מלכוד 67, דיון רענן ומחודש בנושא. בעבורי, הבעיה העיקרית לגבי חיי פלסטינים היא בראש ובראשונה הומניטרית. לא כואב לי על כך שלפלסטינים אין צבא סדיר, מה שנחשב בעיני רבים (מדי) בעולמנו למימושה הנאצל של הלאומיות. כואב לי כשאנשים מנושלים משדותיהם; צר לי שחיילינו נאלצים לתחזק שלטון צבאי ביו"ש. כן, יש שם כיבוש צבאי, ואיני מכיר אף אחד בישראל שחושב שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי. הויכוח הוא על הפתרון הטוב ביותר, או הכי פחות גרוע. בתוך כך, צריך תמיד לזכור שיכול להיות גם הרבה יותר גרוע. הפלסטינים, כך נראה, לא החמיצו הרבה הזדמנויות להחמיר את מצבם. גם לישראל יש כמובן אחריות לעוולות רבות. אבל נראה שהססמה "שתי מדינות לשני עמים" היא בגדר דוגמה (dogma), אמירה שמנהיגים ישראלים נדרשים להצהיר עליה, אך לא ברור מה ישימותה. למעשה, נראה שהפלסטינים מבינים שהפתרון הזה יהיה גרוע מאד בשבילם, ומרגע שהם מבינים שהפתרון הזה הולך כעת להכפות עליהם, הם נסים על נפשם.
צדק חברתי
רצח העם בבורמה: כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב?
חילול ה' מתרחש כשיהודים, באשר הם יהודים, מועלים במכנה האנושי המשותף הבסיסי ביותר. המכנה היהודי האנושי המשותף הוגדר במסורת היהודית כאיסור שפיכות דמים, גלוי עריות ועבודה זרה.
על ההֲדָטָה, או: תרומת השבת לאנושיוּת
נלחמים באנושיות האדם
המתקפות על האנושיות בעת הזו מתעצמות, ולעתים נראה שהטרור הנורא הוא כסות יעילה למסמוס השיח הציבורי על כך. למשל, קצין קשר ראשי בצה"ל מספר לנו היום על עידן 'הלוחם הדיגיטלי'; לא מוסר לחימה אנושי, לא רוח המפקד, אלא ספרוֹת קטלניוֹת. זה מה שנשאר מהחזון
תדע כל אם עבריה שהפקירה את ילדיה ביד אלגוריתמים ואלקטרודות שהוסמכו לכך?
הציוני שבגינו הקמנו כאן מדינה. כיוון פעולה דומה עולה בניסוי מיותר של צה"ל לצמצום הלם קרב, המיועד להיות מבוצע על כלל הלוחמים, בטרם חוו הלם-קרב כלשהו, וזה בזמן שצה"ל מפקיר הלומי קרב ממלחמת צוק-איתן. הניסוי הזה הוא חמור במיוחד, לאור העובדה שחלק ניכר מההתאבדויות בצה"ל (כמו בכל מקום אחר) קשורות דוקא לתופעת הבדידות, אותה דור המתגייסים הנוכחי חווה בעוצמה רבה מקודמיו בגלל המסכים להם הוא מכור. אז בשביל לצמצם הלם קרב עתידי של חלק קטן מהלוחמים, מטמטמים לכולם את המוח? בשביל זה שולחים הורי ישראל את ילדינו לצה"ל? כצאן לניסויים בבני אדם?
אנו מגש הנירוסטה של עגל הזהב
בטור מופתי של אור פז עברי, ראש מכינה קד"צ יפת"ח, תחת השם 'ישראל 2017 – אנייה נושאת מטוסים או מדינה נושאת עַם?', שפורסם הבוקר בעיתון המרשתת דבר
ראשון, הוא מצטט את ההתבטאות התמוהה של רה"מ נתניהו השבוע, על סיפונה של נושאת המטוסים ג'ורג' וו. בוש העוגנת מול העיר חיפה:
"אנו עומדים כעת על סיפונה של נושאת מטוסים אדירה של ארצות הברית של אמריקה, ומספר קילומטרים מכאן נמצאת נושאת מטוסים אדירה נוספת של התרבות המשותפת שלנו – שמה מדינת ישראל."
ימין ושמאל: לעִנין מה?
ימים קשים עוברים על העולם הזה: בסוריה מתרחש כבר שנים טבח נוראי, שמגיע כמעט לממדי השואה הארמנית, ובימים האחרונים התבשרנו על שיא (או שפל) נוסף בטבח האיום הזה, ויש לקוות שמנהיגי העולם לא יפעילו כלפיו את מדיניות היד הנעלמה.
לצד זאת, מתרחש בישראל תהליך פירוק שיטתי ששפיכות הדמים גלומה בו עדיין רק במובלע: ראש ממשלת ישראל ושלוחיו עמלים על פירוק השידור הציבורי. צעד חמור מאד, לא רק בגלל שרה"מ נמצא בניגוד עניינים חמור (הוא מוטב של עיתון שהוא מוטב של מצב שבו תקטן עוד יותר התחרות בתחום התקשורת בישראל) אלא כי פירוק השידור הציבורי משמעותו היא ששידור ציבורי איכותי המנסה לשפר ולתקן ולבקר את הטעון שיפור, לא יהיה חופשי לומר את דברו, אלא יהיה כפוף לאינטרסים מסחריים ולבעלי הון. וזה, במצב שבו ברור לכולנו שחופש הביטוי ב'שוק החופשי', כלומר ברשתות החברתיות, דומה יותר ויותר לדיקטטורה. אריאל סרי-לוי הגדיר יפה את האיזון הראוי בין השידור הציבורי לבין התחום הפרטי:
הכנסה בסיסית לכולם – האמנם?
בעת האחרונה עולה הרעיון שמדינות מפותחות יספקו לכלל אזרחיהן קצבה או 'הכנסה בסיסית אוניברסלית' (Universal Basic Income, או UBI; להלן הב"א) שאמורה לאפשר קיום במצב שבו אלגוריתמים ורובוטים דמויי-אדם (humanoids) עלולים לדחוק בתוך שנים לא רבות חלק עצום של בני-האדם משוק העבודה (התחזיות אינן נופלות מעשרות אחוזים). הבה נזכיר למי שחושבים שמדובר בתחזית מופרכת, כי היפנים הכריזו שבכפר האולימפי בטוקיו בשנת 2020 לא יהיו בכלל עובדים אנושיים, רק רובוטים. אם נשים רגע בצד את השאלות לגבי האם ראוי שמקצועות מסוימים (אותם אני מכנה 'מקצועות מוכווני-אדם') יוחלפו בידי רובוטים דמויי-אדם, לגבי הקשר בין עבודה ומימוש עצמי, וסוגיות חברתיות נוספות, עדיין עולה השאלה: האם רעיון ההב"א הוא ריאלי ויש לו קיימות כלכלית? האם מדינות יוכלו להתקיים כך?
הוֹי האומרים 'היכל יֵצלם'
לאחרונה עלתה לכותרות סוגיית היחס לזקנים בבתי אבות ממשלתיים, וליתר דיוק התעללויות ויחס מחפיר כלפיהם. טוב שמתעוררת מודעות ציבורית לנושא חשוב זה. אלמלא שלטה בישראל ההֶפְחֵרוּת, מה היה עלינו לעשות? לממש את הצו המוסרי האמור בעשרת הדברות: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ 11). לפי התורה זו גם ערובה לאריכות ימים ("לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", שם), כי היחס שאנו מעניקים להורינו, הוא כנראה גם היחס שיעניקו לנו ילדינו כשנזקין.
לשון אחרת 