למה נוצרה ילדה הראשונה יחידית? מחשבות ראשונות על הולדת ילדה שניה
או: מדרש על משנה סנהדרין ד, ה'
למה נוצרה ילדה הראשונה יחידית? מחשבות ראשונות על הולדת ילדה שניה
או: מדרש על משנה סנהדרין ד, ה'
רבין וגדליה: קורבנות או אשמים?
גדליה בן אחיקם שהופקד על שארית יהודה נרצח בידי ישמעאל בן נתניה לאחר חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה. יצחק רבין נרצח לפני 15 שנים (י"ב חשון תשנ"ו, 4.11.1995) כראש ממשלת ישראל, בידי הרוצח הנתעב יגאל עמיר.
כאז כן היום, אנו רואים ניסיונות לעמעם את חומרת הרצח, על ידי אמירה שהם 'הביאו זאת על עצמם'. לגבי יצחק רבין ז"ל, אנו מכירים את שאלת ה'מדוע לא קיבל את הנחיית השב"כ ללבוש אפוד מגן?', המתעלמת מחומרת ההריגה שלו על ידי רוצח מתנקש. אף אם נקבל את תיאוריית הקונספירציה, לפיה נרצח רבין בידי השב"כ, האם הדבר אינו חמור? האם רצח ראש ממשלה בידי יהודי הוא חמור פחות אם השב"כ אחראי לו? אמנם בידי גורמים מסוימים, הפרחת עננות של קונספירציה היא דרך להמנע משאלות מהותיות ולעקוף אותן. מסתבר ששיח האשמת הקורבן לא החל בתקופתנו. כבר בתלמוד יש מי שטענו שגדליה בן אחיקם היה אחראי לרציחתו שלו. אולם לשם הבנת הנושא עלינו לחזור אל הסיפור התנ"כי.
Home, Midrash, Home
(English translation: Jessica Bonn. for the Hebrew text see here)
Midrash is for wanderers – wanderers on foot, in thought. We wander through the sea of sources – halakha and aggadah, Kabbalah and philosophy, poetry and prose, letter, image, sound. From the moment that we lift anchor, we take upon ourselves to set sail for new horizons.
מצוָת המבוכה ומבוכת המצוות: על הספר 'סודותיו של מורה הנבוכים'
1. מבט חדש על מבוכה ישנה
ספרו של ד"ר מיכה גודמן, סודותיו של מורה הנבוכים (דביר, ישראל 2010, להלן: 'גודמן'), משתייך לחבורה מצומצמת של ספרים שהצליחו לפרוץ את החיץ שבין לימודי ומחקר היהדות באקדמיה – לבין הציבור הרחב של הקוראים הישראלים. המשימה שלקח על עצמו גודמן בספר זה היא כבדת משקל: "לפרוש בסגנון נגיש לכל קורא משכיל את סתרי תורתו של מורה הנבוכים" (עמ' 11). הגותו של הרמב"ם מונחת על ארון הספרים היהודי שנים רבות, אך בדורנו היא נראית לרבים כשייכת לעידן אחר, מבחינה רעיונית ולשונית: אפילו התרגום החדש של מיכאל שוורץ (הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003) הותיר הגות סתומה בכלי חדש. זאת כיון שתפיסת העולם שלנו אחרת בתכלית:
עבדי השם או עבדי החמץ?
בסרטה העלילתי של הדר פרידליך, עבדי השם (47 דק', ישראל 2002), מסופר על תמר, נערה דתיה העומדת לחגוג את בת המצוה שלה. הימים הם ראשית חודש ניסן. לקראת בת המצוה שלה היא לומדת על טומאה וטהרה. תמר אינה מצליחה לשים גבול לחשש מפני הטומאה שהחמץ מסמל בעיניה, היא רודפת בכפייתיות אחרי הטהרה, הנקיון וביעור החמץ עד כדי פגיעה בעצמה. החיים שלה מלוּוים בקולות פנימיים אובססיביים המנסרים בראשה והופכים כל ריטואל דתי לאקט כפייתי.
פורסם בבמעגלי צדק, גליון מס' 2, תמוז תשס"ד, יולי 2004, בהמשך לדבריו של הרב יובל שרלו המצוטטים כאן. הרב שרלו אכן שינה את דעתו בסוגיית אפשריוּת הניסוח של מצוות שבין אדם לחברו בשפה ההלכתית.
ליהדות הדתית נוח להגדיר את עצמה מול מה שאפשר לציירו כהיפוכה – היהדות החילונית. אך דיאלוג עם התפיסה המסורתית דווקא, על אף שהוא קשה יותר, עשוי להצמיח את הדתיות ולהפרות אותה. דיאלוג כזה לא יתמקד בשאלות של "הכול או כלום", אלא בפירושה וביישומה של המסורת היהודית בחיי היומיום