אחד מערוצי המחקר שלי מאז 2018 עוסק בפילוסופיה של האהבה במסורת היהודית, למול מושג ה'אגאפה' (Agape) בתיאולוגיה הנוצרית. המחקר נבע מכמה שאלות שהעלתה בי משנה אבות ה, טז, המנגידה בין 'אהבה התלויה בדבר' לבין 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. בעקבות מחקר זה פרסמתי מאמר בשם 'Peculiarly Interesting Disinterestedness: A Pragmatist Reading of Mishnah Avot 5:16' המציע קריאה פרגמטיסטית המפקפקת בהנגדה הזו.

גרסה עברית מקוצרת של המאמר הזה ראתה אור כעת בכתב העת מורשת ישראל בהוצאת אוניברסיטת אריאל, והיא זמינה להורדה כאן בדף שלי באתר Academia (אם אין לכם חשבון שם, מומלץ לפתוח כזה – לא צריך להיות חוקרים בשביל זה. מוזמנים עכ"פ לכתוב לי ואשלח לכם עותק דיגיטלי של המאמר).

ומה דעתכם? האם האהבה הנעלה אכן אינה תלויה בדבר? והאם אהבה שתלויה בכל מיני דברים – למשל המסוימות של האדם הספציפי שאתם אוהבים וקשורים אליו – היא נחותה מאהבה 'שאינה תלויה בדבר'? ומה לגבי שארות בשר וקשרי משפחה, משיכה מינית או חיבה? ומה לגבי הגורל היהודי המשותף? האם חובת האהבה במישור הלאומי אינה תלויה בדבר? והאם האהבה לכלל בני האדם אינה תלויה בהיותם – כמה פשוט אך לא מובן מאליו – יצורי אנוש? מוזמנים להגיב כאן או לכתוב לי בפרטי.

שבוע טוב, נדב

• התוכן הזה מובא לכם בחינם – אם אהבתם (עם או בלי תלות בדבר!), אודה לכם אם תשתפו את הרשומה הזו עם חברים, משפחה או קבוצות שיח שנראה לכם שיוכלו לגלות בה ענין

על זה תוכלו לשמוע בהרצאה שאתן ביום ג הבא (16.9.2025) במועדון פרגמון במרכז ירושלים, הממוקם בין מגרש הרוסים לרח' יפו. לפני כחודש העלינו שם מופע אקוסטי של לחניי לשירי משוררים, ואני שמח להגיע לשם בכובעי השני, כמרצה למחשבת ישראל (או פילוסופיה יהודית, ככינויה באוניברסיטת בר-אילן). אני מקוה שהמיזם התרבותי-רעיוני הזה יעלה יפה – זה תלוי גם בכם (-:

ובלי קשר, הנה האלבום 'החיים שיש לך – מסע בשירי משוררים' שהוצאתי הקיץ, של לחנים שלי לשירי משוררים מלפני כמעט שני עשורים. אם תאהבו את השירים (אפשר להאזין להם גם כפלייליסט כאן בערוץ היוטיוב של הפרויקט), אתם מוזמנים להגיב על הסרטונים ולכתוב את דעתכן/ם, לפרגן בחיבוב ולהעביר הלאה לחברים ומשפחה ולהזמין אותם גם להירשם לערוץ – זה ממש חשוב לגבי האמון שהפרויקט מקבל ממי שעדיין לא מכירים אותו. לפרויקט שירי המשוררים שלי יש גם אינסטגרם – מוזמנים להירשם גם אליו.

בתקוה שעד יום שלישי הבא יחזרו 48 חטופינו שנמקים כבר 704 ימים נוראים בשבי בעזה.

ולכל מנויי האתר, כבר בתפילה שתתחדש עליכם ועל כולנו שנה טובה, שנת נחמה, שלום ושגשוג. מי יתן ותהא זו שנה פוריה. נדב

[פורסם בגליון שבת שלום 1196, פרשת שמות, תשפ"א, עמ' 4-2, וכן באתר של ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך]

פעם ראיתי המלטה של עגל רך. העגל יצא ממעי אמו הפרה, והוטח על רצפת הבטון הקרה שעליה עמדה הפרה. תהיתי: מדוע עגל שזה עתה נולד צריך לחוות את המפגש הראשוני עם העולם כחבטה? מדוע לא לאפשר לעגל לנחות על מצע נעים ברגע היוולדו, כמו המלטה המתרחשת באחוּ? את השאלה הזו, כפי שנראה, אפשר להעלות גם לגבי בנות ובני אדם.

המשך…

לאחר שלוש שנים בארה"ב, אני שב ארצה עם משפחתי בקרוב. בהזדמנות אחרת אולי אכתוב מעט על התקופה המאלפת והמרתקת הזו. לעת עתה, הנה קישור ליוטיוב המתעד הרצאה-דיון שנתתי בנושא "אתיקה של הטכנולוגיה בגבולות החילון בלבד? תרומתן האפשרית של מסורות דתיות", בפני קבוצת 'בינה מלאכותית חוצה גבולות' (בהובלת ברק אור). השאלות העיקריות שהיו על הפרק: האם השיח לגבי הטכנולוגיה הוא ניטרלי מבחינה דתית? מהם החסמים המקשים על מסורות דתיות נורמטיביות לקחת חלק בשיח הטכנו-אתי? והאם למסורת היהודית יש מה לתרום לשיח זה? על אלה ועוד ראו כאן:

[פורסם במגזין 'על דעת הקהל', מכון שלום הרטמן {י"א שבט תש"פ, 6 לפברואר 2020}; גרסה מקוצרת פורסמה ב'סרוגים']

איך ייראו מדינת ישראל וארץ ישראל בעוד 20 שנה, בשנת ת"ת (2040)? האם ייותר בישראל משהו ממרחבי הטבע, הדומם, הצומח והחי הלא-אנושי המצוי בה כיום? האם תולבש כליל ב'שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט', כמאמר אלתרמן, או שנצליח להותיר בה טבע בלתי מבוית? לנוכח עידן ה'אנתרופוקן' המאופיין בהשפעה חסרת תקדים של האנושות, התיעוש והצרכנות על כדור הארץ, ישראל אינה לבדה בדילמה זו. יש שתי סיבות אקטואליות לדיון: ראשית, ט"ו בשבט הוא נקודת ציון בולטת בלוח השנה היהודי-ישראלי בסוגיית הסביבתנוּת (environmentalism). שנית, ט"ו בשבט הוא גם יום ההולדת של כנסת ישראל, שפעילותה ומחדליה משפיעים ישירות על עתיד הטבע בישראל.

המשך…