השקדיות המפליאות לפרוח וט"ו בשבט הממשמש ובא הם הזדמנות לשתף בשיר מיוחד הנקרא 'שיר', אחד מהמופלאים – והעדינים – שבשיריה של יונה וולך:
בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים
אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם
מַה לִי וְלָהּ?
אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי
אֶלָּא מַעְיָן חַיֵּי
אֶלָּא נִסְתָּר
אַיָּלָה, מַה לִי וְלָהּ?
אֶלָּא אַהֲבָתִי.
השנה אני מלמד שני קורסים במכון פאידאה (Paideia) בסטוקהולם. המכון אינו אקדמי במובן הרגיל של המילה, אך הקורס הנלמדים מוכרים לתלמידים להשלמת MA באוניברסיטת היידלברג. התלמידים, צעירים מרשימים מאד ומלומדים, באים מרקעים משפחתיים יהודיים מגוונים (לאו דוקא במובן ההלכתי המסורתי), ומטרת המכון היא להעמיק את יכולתם לפעול ולהנהיג בקהילותיהם מתוך רוח של זהות יהודית פלורליסטית. בנובמבר לימדתי קורס מבואי מרוכז בן שבועים על הגות יהודית בימה"ב, וכעת אני מלמד קורס מבואי על הגות יהודית בעת החדשה. התלמידים, כעשרים וחמישה במספר, מגיעים ממגוון ארצות אירופה, מארמניה ועד ספרד, מרוסיה ועד אנגליה, וזו חוויה מרתקת בעבורי.
הרב פרופ' א"י השל נולד בוורשה בשנת 1907 כנצר לשושלת חסידית חשובה ונפטר בניו-יורק בשנת 1972. בקיצור נמרץ, אפשר לומר כי בתקופה זו היה השל לדמות בולטת בהגות היהודית ובחקירתה, לימד ב-JTS בניו-יורק והיה פעיל לקידום זכויות אזרח בארה"ב. במרכז הגותו (ולמעשה גם במוקד מחקריו) ניצבת דמותו של 'האל האכפתי' הפונה אל האדם, כשהוא מוטרד מצלמו האנושי המוסרי.
השבוע בימים שלישי (4 בנובמבר) ורביעי (י"ב חשון) יחול יום הזכרון התשעה-עשר לרצח רה"מ יצחק רבין ז"ל. נראה כי שירו של יהודה עמיחי, 'המקום שבו אנו צודקים', מיטיב לתאר את הלך הרוח הפונדמנטליסטי שבעטיו נרצח רה"מ בידי הרוצח הנתעב. מוזמנים להאזין ללחן שלי משנת 2008 לשירו של עמיחי:
יונה וולך (1985-1944) היתה משוררת פרובוקטיבית ושנויה במחלוקת. היא נפטרה ב29 לספטמבר 1985, ממש לפני 29 שנים. בין שלל שיריה יש גם שירים בעלי אופי שונה, מהורהר ועדין יותר.
ראשית, תנחומים מעומק הלב למשפחות חללי צה"ל במבצע הצבאי עד כה, ואיחולי החלמה מהירה לפצועים. מי יתן ויהיו אלה הנפגעים האחרונים במבצע זה. לגבי מותם של תושבים עזתים 'בלתי מעורבים' במערכה הזו, יש להביע צער גם כלפי משפחותיהם של הנתונים בין סדן טרור החמאס לפטיש התקיפות הצה"ליות. איני יודע כמה זה יעזור להם (או כלל יגיע לאזניהם), אך בתוך גלי ההתלהמות היהודית-ישראלית העממית בת זמננו חשוב בעיני להשמיע זאת.
עיר נפלאה, ירושלים. אבל כשזה נוגע ליכולת ללכת ברחובותיה, התמונה לעתים קרובות מורכבת יותר.
רקע
מי שניחן ביכולת הליכה עצמאית וראִייה, יכול להתגבר על מכשולים הניצבים פעמים רבות במדרכה (כמו מכונית שלא משאירה מקום למעבר או אוביקט החוסם את המדרכה באופן קבוע), על ידי חירוף נפשו וירידה לכביש. אך נכים בכסאות גלגלים, זקנים הנעזרים בהליכוֹן או עיוורים, למשל, נמצאים בבעיה גדולה ולמעשה בסכנת חיים מתמדת, כשהם מבקשים לנוע ברחוב. הנה תמונה מבוקרו של שושן פורים תשע"ד, שהיא למרבה הצער חזון נפרץ מאד במדרכות ירושלים. מי שחנה כך והשאיר 50-40 ס"מ למעבר הולכי הרגל אולי לא התכוון לרע, אך קרוב לודאי מדחיק את העובדה שהוא אחראי לסיכון חייו של הנכים, העיוורים והולכי הרגל שיאלצו לרדת בגללו לכביש.
לשון אחרת 