דו"ח המוסד לביטוח לאומי לשנת 2014 שהתפרסם בימים האחרונים קובע כי חלה עליה בשיעור העוני בישראל. בין השאר פורסם כי כמעט כל ילד שלישי נמצא מתחת לקו העוני (משפחה בת חמש נפשות תיחשב לעניה אם ההכנסה המשותפת שלה נמוכה מ-9,230 ש"ח). חיי מחסור, מזון ירוד, סיכון גבוה יותר לתחלואה, חוסר יציבות, היעדר נגישות לחוגים ועוד – הם נחלת 776,000 ילדים בישראל.
האם אמור להיות קשר בין שיעור קצבאות ילדים לבין יוקר המחיה?
ועדות שונות הציעו פתרונות לבעיית העוני, שאת המוצלחים שבהם ודאי כדאי ליישם. אולם נדמה כי אחת הבעיות היא שקצבת הילדים פשוט אינה מוגבלת. ילדים זה שמחה (ואני מאד אוהב את ילדיי הפרטיים), אבל יש משהו לא הוגן בכך שהמדינה מצהירה על רצונה הבלתי-מוגבל בכך שהאזרח יביא ילדים, בעוד שכשהילד הזה יגדל הוא יגלה שאם הוא נולד למשפחה עניה, רוב הסיכויים שהוא נידון לחיי עבדות למשכנתא של הבנק (כזכור, המדינה היא מוטבת של הרווחים על המשכנתאות הללו!), ליוקר מחיה בלתי נסבל ולמחנק כלכלי.
הצעה שטרם נתקלתי בה היא שהמדינה תעודד הבאת מספר ילדים שעליו היא מוכנה לקחת אחריות בסיסית. למשל, אם כלכלני האוצר ובנק ישראל סבורים שבמבט צופה פני עתיד לשני העשורים הקרובים, ובהתייחס לנתוני המדד הקיימים והצפויים, ביכולת המדינה לערוב לרווחתם הבסיסית של לא יותר משלושה ילדים במשפחה (ובכלל זאת נגישות לדיור בר-השגה, מזון, חינוך איכותי, וכן הלאה), יתכבדו חברי הכנסת ויחוקקו חוק האומר שהחל מעשרה חודשים לאחר חקיקת החוק, הורים יקבלו קצבת ילדים בגין שלושה ילדים ולא יותר מכך.
ילדים שנולדו עד חקיקת החוק, יקבלו הוריהם קצבת ילדים בגינם ללא כל הרעה רטרואקטיבית. לגבי ילדים חדשים, יצטרכו ההורים לשקול את מצבם היטב, ביודעם שהמדינה ממקדת את הסכום המוקצה לקצבאות ילדים – בילד הראשון עד השלישי. אבל לגבי הילדים הללו, המדינה ממש רצינית. כמו בסקנדינביה. מי שרוצים יותר משלושה ילדים, בבקשה, רק שהם יצטרכו לקחת בחשבון שהמדינה תסבסד את הוצאות הילדים בכל שאר התחומים (ויש הרבה כאלו), אך לא בקצבת הילדים.
האם אין בהצעה זו פגיעה בילדים?
ובכן, מי שמקבלים את הכסף של קצבאות הילדים הם ההורים. לא הילדים. ואם המשפחה עניה, העובדה שההורים מקבלים או לא מקבלים את הכסף הזה אינה מעלה או מורידה מבחינת הילד. הרי ידוע לכל הורה שקצבת הילדים מכסה רק חלק זניח מעלות הטיפול בילד. מעבר לכך, במקרה של משפחות עניות הכסף של קצבאות הילדים מנותב ממילא לכיסוי הוצאות וחובות. נכון שהתקציב המשפחתי בכל זאת מושפע מהקצבאות קצת לטובה, אך בעיית הילדים העניים היא עקרונית יותר וקשורה ליוקר המחיה, להעסקה פוגענית בשוק העבודה (בכרבע מהמקרים – באחריות המדינה!) ולסבסוד ממשלתי נמוך מדי של השירותים החברתיים (לעומת מדינות ה-OECD). את העוני יש לפתור ראשית כל בתחומים הללו.
ובכל זאת, האם אין זו אפליה? או הגבלה של החירות להביא ילדים לעולם? כן, יש משהו שרירותי באמירה שהמדינה לא תומכת בקצבה של יותר מכמות מסוימת של ילדים. אם תחליט המדינה שהיא ערבה כלכלית לרווחתם הבסיסית של חמישה או עשרה ילדים – מה טוב (למעט, כמובן, בעית הצפיפות הקשה הנוצרת במדינתנו, הגורמת לנו להתרחק מעל פני אדמתנו – לגובה, במגורים במגדלים, ולעומק, בקבורה במערות). עד אז, לא ברור שהאוניברסליות-לכאורה של הקצבאות היא עדיפה: מה עדיף, חמישה ילדים הנידונים לחיי עוני מרוד או שלושה ילדים שהמדינה ערבה לרווחתם? האם הסיכון של אלימות במשפחה, שהוא יותר נחלת עניים מאשר שוכני העשירונים העליונים, אינו דבר מטריד? אין לי תשובה טובה או פשוטה. אבל המצב הקיים הוא בלתי נסבל, ושומה עלינו לעורר שיח לגבי יצירת הלימה כלשהי בין עידוד הילודה לבין האחריות המדינתית לשלום הילדים.
לשון אחרת 
לשם שינוי, הצעת הצעה מעניינת, ולדעתי גם חרדים וערבים עשויים להסכים לה. הרי אין פגיעה רטרואקטיבית בקצבאות הקיימות, ומצד שני, לא יוקטן הסכום שביטוח לאומי יעבירו להורים, אלא רק ימוקד בשלושת הילדים הראשונים. אם יש איזה עתיד לשמירת מעמד הביניים בישראל, הוא נמצא כאן. יישר כח
The state has no responsibility for raising kids properly. Actually, the state is usually promoting the opposite, and put unnecessary limitations regulations on citizens. The state surely s u p p o r t s parents in raising their kids, but in a final account it is-the-parents-and-the-parents’-only duty and responsibility, and it shouldn’t be otherwise in no reasonable case. Do not succumb to any communist illusions
משה, אכן יש כאן זיקה ישירה לצביונה הציוני של המדינה. שמואל, ברמה המוסרית אתה צודק – האחריות לרווחת הילדים היא של הוריהם. אבל בשונה ממנגנוני ההולדה הביולוגיים, מנגנון קצבאות הילדים הוא תוצר מדיני-כלכלי מלאכותי, ולכן ראוי לדון לגבי זיקתו לשאלת העוני, ומכאן גם לגבי האופן הראוי לעצבו. עמדתי אינה קשורה לקומוניזם, וגם לא הצעתי הגבלה כלשהי של הילודה, אלא למקד את התמיכה המועברת להורים בגין הילדים – בילדים הראשונים. ע"פ הצעתי, ממילא זה יהיה סכום גבוה בהרבה ממה שמקבלים היום. מי שרוצים להביא עוד ילדים יוכלו לצבור את הכסף העודף שיקבלו, לטובת שאר הילדים.
בהמשך לדברי משה,
האחריות לילדים צריכה להיות של ההורים. מה שכתבת מוביל להתנערות מאחריות. בשיח הציבורי נשמעים טיעונים דומים בכל מיני הקשרים, וזה תמיד גורם לי לתהות על הגבולות שצריכים להיות לרווחה שמעניקה מדינת הרווחה (למרות שאני תומך ברווחה).
בכיוון ההפוך, אם המדינה לא מממנת, תומכת או מקדמת משהו, זה לא אומר שהיא אוסרת או חוסמת אותו. לכן ההתבכינות על אי מימון הצגות, אי הכנסת ספרים לתכניות הלימודים וכו' נראות לי מגוחכות.
מורג, הנקודה היא שהמדינה כן מעודדת הורים להביא ילדים, אבל המציאות מראה שילדים עניים נידונים בדר"כ להשתכפלות העוני. מרכוז הכסף המיועד לקצבאות בשלושת הילדים הראשונים ימסור מסר ברור יותר להורים לגבי האחריות שהמדינה (כמעט) לא לוקחת לגבי הילד החמישי והשמיני. ועוד לא אמרנו אף מילה על שאלת הסיכוי לפרנסה כלשהי של הילדים שיוולדו כיום, במצב שבו (יש לחשוש ש)יוכנסו רובוטים דמויי-אדם בשנים הקרובות לתוך רוב העבודות המוכרות לנו. אם המדינה תאפשר/תעשה את זה, זה יחשב בעיניך לסביר?
נדב,
אתה שוב מסיר את האחריות מכתפי ההורים. זה שהמדינה מסייעת למשפחות עם ילדים, לא אומר שהמדינה לוקחת אחריות או מעודדת.
אני מסכים כמובן שמדיניות חלוקת הקצבאות היא מעוותת. היא לא מוכתבת על ידי איזשהי חשיבה והתווית מדיניות אלא סתם על ידי מאבק כוחות פוליטי-מגזרי.
מענין. פרופ' אלון טל אומר דברים דומים במאמר בדה-מארקר: http://www.themarker.com/markerweek/1.2942142
מי שחושב שאוכלוסיית ישראל צריכה לגדול ל20 או 30 מיליון נפש, לעומת זאת, בונה על חיים בחנק בתוך הררי בטון, או על השמדה המונית. אני מעדיף את ההצעה של פרופ' טל ואת ההצעה שיש כאן, למרכז את ההשקעה בקצבאות ילדים בשלושת הילדים הראשונים, ובאופן צופה פני עתיד. אז איפה הח"כים שלנו כשצריך אותם?
אני מסכים עם פרופ' טל. תחשבו על זה : למה המדינה החליטה שמשלמים מס גבוה כ"כ על מכוניות שמזהמות את הסביבה? הרי כל המכוניות נבראו שוות. לא יפה להפלות .. עכשיו סליחה על ההשוואה בין מכונית לילד, אבל מדובר ביכולת של נכדינו לחיות כאן כמו בני אדם: מי שמביאים יותר מ3-4 ילדים צריכים לקחת בחשבון שההשלכה המצרפית הישירה של מעשיהם היא יצירת צפיפות בלתי נסבלת בעתיד הנראה לעין, לכולנו. מדינה שלא מתרגמת את זה למדיניות תמרוץ כלכלי של ילודה שפויה יותר, דומה לאנשים מסוימים בחברה-קדישא שלא מוכנים לצמצם את נפח הקבורה, שנוגס עוד ועוד בקרקעות הזמינות לצרכי האנשים החיים כאן . זה לא הגיוני בכלל.