נחום רקובר

פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט

רבים הם המלהגים על כך שבעידן הנוכחי 'כבר אין יותר פרטיות'. ברם, מבין מלהגים אלה, איש לא יסכים שיופץ סרטון זדוני המתעד אותו מתקלח, או שמערכת המשפט לא תאפשר לה לתבוע לדין את מבצעי הפשע. צביעות זו מעלה אפוא שמדובר על להג של בעלי ענין המעוניינים בעיקר להוביל לביטול דה-פקטו של הזכות לפרטיות. כמובן, האפשרות הטכנית לפגוע בפרטיות ובכבוד האדם היתה קיימת מאז ומעולם, ובכך אין כל חדש. מה שחדש בעידן הנוכחי הוא האמצעים המשוכללים לבצע זאת, וגם ההשטחה וההכפפה הדרוויניסטית של הראוי בפני המצוי, בפני הכוחנות. לומר ש"היום כבר אין פרטיות" ולכן אין בעיה להציב מצלמות במקלחות של זקנים בבתי אבות, שקול פחות או יותר לאמירה ש"היום כבר אין ערך לחיי אדם", ולכן מותר להרוג את מי שרק רוצים.

העוורון לגבי נזקי הצפת המרחב הציבורי (והפרטי) במצלמות נתמך באשליה שיש בכוחן לאפשר לנו להמנע מחוסר הוודאות המובנה שבו כרוכים חיי אנוש (והקוסמוס בכלל). לכך אפשר להוסיף את העובדה שבאמצעות טכנולוגיות של זיוף/בדיית-סרטונים, קשה עד בלתי אפשרי היום לסמוך על מהימנות של סרטונים. מה ישאר אפוא אחרי אובדן האמון האנושי והציבורי בתיעוד שמפיקות המצלמות? אפשר לשער שמה שיוותר הוא חברה שבה חיים אנשים שנשללה מהם פרטיותם, ושבה המצלמות הן אמצעי מעקב ושיטור, ולא עוד מקור לסעד כלשהו של הגנה על חלשים ונפגעים (בהזדמנות אחרת ארחיב מדוע דוקא נבחרי הציבור, שהם המוסמכים להכריע דמוקרטית בנושאים האלו, הם פתח לתקוה בנושא, בהיותם זקוקים כמו כל אדם אחר להגנה על כבודם הסגולי). ח"כ שלי יחימוביץ היטיבה לתאר את הכשל המובנה באובססיית המצלמות, בהקשר של הדרישה הצודקת, כשלעצמה, לפיקוח על עבודת הגננות:

אמנם, פיקוח אין משמעו בהכרח הצבת מצלמות, אלא שיפור תנאי העבודה של הגננות, כמו גם הוספת מפקחות על הגנים, לאור גידול האוכלוסיה. ברשימה בשם 'פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט', שתראה אור השבת בשבת שלום, גליון 1120 (פרשת בלק), עמ' 3-2 (לקובץ Word ראו כאן), הצעתי כמה מחשבות על מושג הפרטיות בעת הזו, לאור דברי בלעם בפרשת השבוע. כזכור, בלעם ראה "אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד 2), וקבע: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, 5), ומכאן נתגלגלו פרשנויות ודיונים בנושא צנעת הפרט ושמירת הפרטיות במסורת היהודית.

ברשימה דנתי בתלותה של הפרטיות בתפיסה הומנית של האדם כפרט, כלומר של היותנו פרט, יחיד. זאת, בהקשר של משנתו היהודית ההומנית החשובה של אריך פרום (Fromm), ולאור ספרו של נחום רקובר ההגנה על צנעת הפרט (ספריית המשפט העברי, ירושלים תשס"ו). דברים אלו עשויים לשמש את המעוניינים בפתרון חינוכי ואנושי נאות לניהול גני הילדים, ולקשת רחבה של סוגיות חברתיות ומדיניות אחרות.