אחת הפריבילגיות של לימוד תורה מאז ומעולם היתה 'הליכה מחיל אל חיל', כלומר מחומה של עיר אחת לאחרת (בבלי ברכות סד ע"א). כאז גם עתה, "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ו, ד'). טוב, המצב באקדמיה לא עד כדי כך קשה. אבל כמו אז, גם במקרה של אקדמאים לא-בכירים בלימודי יהדות (ובמדעי האדם בכלל), לא קיים השפע הכלכלי שהיה שמור פעם לסוחרים שהתפרנסו לא רע תוך כדי שיט בנהרות הגדולים ובין יבשות. ובכל זאת, קשה להכחיש את הזכות האקדמית לנדוד לארצות רחוקות יותר ופחות, לפגוש אנשים מרתקים ולזכות לקבל משוב מאתגר ממלומדים על רעיונותיך.
מאיר בוזגלו
המסורתיות: אתגר או איום? בעקבות ספרו של מאיר בוזגלו 'שפה לנאמנים'
ליהדות הדתית נוח להגדיר את עצמה מול מה שאפשר לציירו כהיפוכה – היהדות החילונית. אך דיאלוג עם התפיסה המסורתית דווקא, על אף שהוא קשה יותר, עשוי להצמיח את הדתיות ולהפרות אותה. דיאלוג כזה לא יתמקד בשאלות של "הכול או כלום", אלא בפירושה וביישומה של המסורת היהודית בחיי היומיום
לשון אחרת 