הצפיפות בישראל, עליית הניאו-צדוקיות, והאגף לתודעת המונים: האם תדרשו מהאנשים המבקשים מכם את המושכות של מדינת ישראל, להציג מצע לגבי נושאים אלה?
- הצפיפות המחמירה בישראל מונעת מהדור הבא את הסיכוי לחיים שישאר בהם משהו מהציונות אוהבת הטבע של של א"ד גורדון ושל הראי"ה קוק. וזאת לפני שהזכרנו את האויר והמים המזדהמים; הפקקים המתארכים; הבריאות ושירותי הרווחה המדלדלים; או חינוך איכותי שיאפשר להם להתפרנס או לממש את המטרה הכלכלית שבגללה בוחרת הממשלה לתמרץ בקמצנות הבאת אינסוף ילדים, במקום לתמוך בנדיבות בהבאת מספר מצומצם של ילדים.
סרן קירקגור: הדתה, לא בהכרח לחיק היהדות
חברי פורום 'אוכלוסיה, סביבה וחברה', בהובלת פרופ' אלון טל, פרסמו את הקובץ עתיד צפוף – ישראל 2050 בו הם מזהירים מפני המצב אליו אנו מדרדרים את עצמנו ואת ילדינו. האם הציבור בישראל ישעה לאזהרותיהם, או שימשיך לקיים את צו טמינת הראש-בחול של סרן קירקגור – "לכן אהבת אלוהים היא שנאת העולם, ואהבת העולם היא שנאת אלוהים" (מה יגידו שושני השדה, מדנית: מרים איתן, רסלינג, תל-אביב 2009, עמ' 130).
יש שיגידו, מי שממלא את הארץ בילדים אוהב את העולם, לא? ובכן, במסגרת המדיניות הלא-פרגמטית הנוכחית, לרוב הילדים הללו לא צפוי עתיד מזהיר, ולמעשה התסריט הדה-הומני המיועד להם כבר כתוב על הקיר. לקירקגור אמנם לא היתה בעיה ממשית עם הנורא מכל: "ואם היה קשה לחיות במחסור, או-אז מוות במחסור יהיה בהכרח פרדה קלה בהרבה!" (שם, עמ' 142), אך האם הציבור הישראלי יבחר במקום זאת בגישה יהודית פרגמטית ושוחרת חיים?
2. הקרע המעמיק בין יהדות בית-הכנסת לענפיה, לבין הניאו-צדוקיות: לטענתי, זה המתח העמוק ביותר בעם היהודי בעת הזו, והשלכותיו עלולות לא רק לפרום לגמרי את מרקם העמיות של העם היהודי, אלא להעמיד בסכנה את יהדות בית-הכנסת לגווניה. הטיעון פשוט – יהדות חז"ל, או יהדות בית הכנסת, היא מילולית, נורמטיבית ודמוקרטית במובנים שעמדו עליהם חוקרים רבים. דת המקדש מבוססת על קרבנות ואינה מילולית; היא היררכית, ייחוסית, מטריאליסטית, ומאגית. זו גם הסיבה שהיא עשויה לקרוץ למה שמכונה 'סטרט-אפ ניישן'. בסופו של דבר, בית המקדש נתפס היה כאפליקציה עוקפת-מוסר, כפי שאנו יודעים גם מנביאי התנ"ך. אך זה לא נגמר כאן: ההגיון של המקדש בא עם מלוכה, מונרכיה. אם וכאשר יוקם מקדש, קשה להניח שגורלם של בתי הכנסת, מקדשי-המעט, יהיה שונה מזה של הבמות שאותן השמיד בשיטתיות המלך יאשיה (מלכים ב כב-כג).
אם אכן יש הבדל מהותי בין היהדויות הללו, יהדות חז"ל והניאו-צדוקיות, מה תהיה עמדת המפלגה בה תבחרו, לגבי העובדה ששבוע אחרי הבחירות מתכוונים אנשי המקדש להקריב את קרבן הפסח על הר-הבית? לא קשה לנחש מה פוטנציאל הנפיצות של מעשה כזה. אנו גם יודעים כמה דם יהודי נשפך בגלל אינתיפאדת אל-אקצה עד שרה"מ נתניהו נזכר, לאחר שלושה שבועות ארוכים ומדממים, לאסור על ח"כים להעפיל להר הבית. האם למפלגה בה תתמכו יש כוונה לרסן של חירותם המשיחית של האנשים הללו, או להקריב את כלל המפעל הציוני ואת יהדות בית-הכנסת למענם?
3. האגף לתודעת המונים: מי שאינו קורא 'הארץ' או 'העין השביעית' אינו מודע לקיומה של חברת 'קלע שלמה', שהוקמה בכדי להלחם בBDS במשרד לעניינים אסטרטגיים ע"י השר גלעד ארדן (שאינו חובב גדול של יהדות בית-הכנסת, אם לשפוט על פי העובדה שהוא אחראי כשר לבטחון-פנים לשליחת שוטרי חיפה לעצור את הרב דב חיון בחיפה בערב ט' באב האחרון, עם שחר). אגף הפרופגנדה הזה עורר ביקורת חריפה גם בקרב יהודי ארה"ב, בשל העובדה שהוא מהוה GONGO (ארגון ממשלתי לא-ממשלתי) – פעילותו מנוהלת על ידי מיליונר פרטי שזוכה למעטה אנונימיות, תוך שהכלים הטכנולוגיים שבידו מאפשרים לו – בשם אזרחי ישראל – לעשות כמעט כל דבר, לכל אחד, בכל מקום, ללא נטילת שום אחריות. למותר לציין שמדינת ישראל, בצדק רב, אינה מוכנה לקבל שום הפרת ריבונות ופלישה וירטואלית שכזו למרחב האזרחי שלה.
בשל כך מדאיגה במיוחד העובדה שהאגף לתודעת המונים כבר שם יהודים על הכוונת, ובעיקר את התנועה הקונסרבטיבית. האם מדינת ישראל הוקמה בשביל להלחם ביהודים? אני אישית מתנגד ל-BDS, וגם איני מבין איך עובדת היושרה של מרצים ישראלים התומכים בתנועת חרם זו, אך מרשים לעצמם להנות ממשכורת אוניברסיטאית ממדינת ישראל, אשר לדעתם ראויה להיות מוחרמת בכללה. הבעיה העיקרית היא שאגף פרופגנדה שכזה מוקם, והציבור הישראלי כלל לא מיודע על קיומו. בעיה עמוקה יותר היא חוסר האמון של ארדן וחבר מרעיו בהגיון ובסבירות של טיעוני היהדות הציונית, כפי שמגינה עליהם למשל עינת וילף. המעבר לאלימות למול מילים (סמכויותיו של קלע שלמה מוגדרות כהתקפיות), הוא הרגע שבו אתה בעצם מכריז על כך שאין לך שום טיעון סביר ומשכנע להשיב למתנגדיך. בתור אדם ציוני, איני חושב שזה המצב.
אז מעבר לעובדה שראוי לסגור את המיזם המזיק והמיותר הזה של ארדן, שר הממיט נזק מתמשך על שלומם של אזרחי ישראל ועל יהדותה של מדינת ישראל, נשאלת השאלה: מי מודא שהשר ארדן אינו משתמש בפלטפורמה הטכנולוגית החשאית העומדת לרשותו, לשם השפעה מסיבית סמויה על דעת הקהל הישראלית לקראת הבחירות? איך לא מתביישים במפלגת הליכוד למנוע חקיקה לאיסור תעמולה אנונימית ברשת, כאשר הם הקימו בקדנציה הזו גוף ממשלתי שתכליתו היא בדיוק זו, בלי לספר לאזרחי ישראל על כך? כפי שטוענת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר בהקשר אחר, מגיע לאזרחי ישראל לדעת לגבי מי מפקח על השקיפות השלטונית. במקרה של האגף לתודעת המונים, הצעד הראשון הוא ליידע את עם-ישראל על כך שהוקם גוף שלטוני שכזה.
סיכום
טועים לחשוב מי שסבורים שאם יוקם מקדש ותיוסד מלוכה, יוקם לצידם גם גוף דמוקרטי כמו הסנהדרין. גוף שלטוני זה היה חידוש של יהדות חז"ל, שבמרכזה בית המדרש ובית הכנסת. אולם מי שיבחרו ללכת לישון עם דת-מקדש, שלא יתפלאו אם יתעוררו כבולים והלומים בדיקטטורה טכנו-דיגיטלית, מהסוג שממנו מזהיר (ובצדק) פרופ' יובל נח הררי; ואם יוזנח הנושא הראשון דלעיל, קרי הצפיפות, בל נתפלא אם גם לא יוותרו בישראל אדמה, מים ואויר לילדינו, וגם לא בעלי חיים או שושני שדה.
