אריך פרום

פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט

רבים הם המלהגים על כך שבעידן הנוכחי 'כבר אין יותר פרטיות'. ברם, מבין מלהגים אלה, איש לא יסכים שיופץ סרטון זדוני המתעד אותו מתקלח, או שמערכת המשפט לא תאפשר לה לתבוע לדין את מבצעי הפשע. צביעות זו מעלה אפוא שמדובר על להג של בעלי ענין המעוניינים בעיקר להוביל לביטול דה-פקטו של הזכות לפרטיות. כמובן, האפשרות הטכנית לפגוע בפרטיות ובכבוד האדם היתה קיימת מאז ומעולם, ובכך אין כל חדש. מה שחדש בעידן הנוכחי הוא האמצעים המשוכללים לבצע זאת, וגם ההשטחה וההכפפה הדרוויניסטית של הראוי בפני המצוי, בפני הכוחנות. לומר ש"היום כבר אין פרטיות" ולכן אין בעיה להציב מצלמות במקלחות של זקנים בבתי אבות, שקול פחות או יותר לאמירה ש"היום כבר אין ערך לחיי אדם", ולכן מותר להרוג את מי שרק רוצים.

העוורון לגבי נזקי הצפת המרחב הציבורי (והפרטי) במצלמות נתמך באשליה שיש בכוחן לאפשר לנו להמנע מחוסר הוודאות המובנה שבו כרוכים חיי אנוש (והקוסמוס בכלל). לכך אפשר להוסיף את העובדה שבאמצעות טכנולוגיות של זיוף/בדיית-סרטונים, קשה עד בלתי אפשרי היום לסמוך על מהימנות של סרטונים. מה ישאר אפוא אחרי אובדן האמון האנושי והציבורי בתיעוד שמפיקות המצלמות? אפשר לשער שמה שיוותר הוא חברה שבה חיים אנשים שנשללה מהם פרטיותם, ושבה המצלמות הן אמצעי מעקב ושיטור, ולא עוד מקור לסעד כלשהו של הגנה על חלשים ונפגעים (בהזדמנות אחרת ארחיב מדוע דוקא נבחרי הציבור, שהם המוסמכים להכריע דמוקרטית בנושאים האלו, הם פתח לתקוה בנושא, בהיותם זקוקים כמו כל אדם אחר להגנה על כבודם הסגולי). ח"כ שלי יחימוביץ היטיבה לתאר את הכשל המובנה באובססיית המצלמות, בהקשר של הדרישה הצודקת, כשלעצמה, לפיקוח על עבודת הגננות:

אמנם, פיקוח אין משמעו בהכרח הצבת מצלמות, אלא שיפור תנאי העבודה של הגננות, כמו גם הוספת מפקחות על הגנים, לאור גידול האוכלוסיה. ברשימה בשם 'פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט', שתראה אור השבת בשבת שלום, גליון 1120 (פרשת בלק), עמ' 3-2 (לקובץ Word ראו כאן), הצעתי כמה מחשבות על מושג הפרטיות בעת הזו, לאור דברי בלעם בפרשת השבוע. כזכור, בלעם ראה "אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד 2), וקבע: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, 5), ומכאן נתגלגלו פרשנויות ודיונים בנושא צנעת הפרט ושמירת הפרטיות במסורת היהודית.

ברשימה דנתי בתלותה של הפרטיות בתפיסה הומנית של האדם כפרט, כלומר של היותנו פרט, יחיד. זאת, בהקשר של משנתו היהודית ההומנית החשובה של אריך פרום (Fromm), ולאור ספרו של נחום רקובר ההגנה על צנעת הפרט (ספריית המשפט העברי, ירושלים תשס"ו). דברים אלו עשויים לשמש את המעוניינים בפתרון חינוכי ואנושי נאות לניהול גני הילדים, ולקשת רחבה של סוגיות חברתיות ומדיניות אחרות.

'וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ' (על הפוקימון גו)

פוקימון גו, יישום המציאות הרבודה החדש המופעל באמצעות הטלפון החכם, זוכה לקמפיין עולמי וסיקור-יתר תקשורתי. ואולם אפשר גם לתאר את סוג המשחק הזה על פי דברי הנביא ירמיה: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (ירמיה ב, ה). הבל, כפי שניסח זאת ראש הממשלה לפני כמה ימים, הוא בפשטות 'אויר חם'. דבר שאין לו קיום ממשי ומתמשך. זהו תיאור לא רק ליצורים הוירטואליים הללו, אלא גם לטפשות הגלומה שבמרדף אנושי אחרי הבל. טפשות אנושית היתה כמובן לאורך כל ההסטוריה, אבל נדמה שכעת היא מגיעה לשיאים חדשים.

המשך…

תום העצמאות?

פרשת אמוֹר: המקלל ותגובת משה – תלות בידע על-אנושי או הכרעה אנושית? (פורסם ב'שבת שלום', פרשת אמור התשע"ו)

תום העצמאות ונסיגה למאגיה?

עם שוך עשן המנגלים, אפשר לומר שחלק משמעותי מאנושיותנו הוא השימוש בהגיוננו העצמאי לגבי החלטות חשובות בחיינו, ואת זאת מניח הפסוק "ועשית הישר והטוב" (דברים ו יח). כך גם בחיי הציבור, למשל בהכרעות של מנהיגות דתית לגבי הלכה, וכפי שכתב חותני פנחס שיפמן 'איש ההלכה נדון לחירות': הכרעות הלכתיות אינן אלגוריתם, כשם ש'סברא' ו'שכל ישר' אינם עניינים שאפשר להצרינם

פרופ' פנחס שיפמן: איש ההלכה נדון לחירות

לכדי נוסחא פשטנית.[1] הכרעותינו תלויות ערכים, נסיבות, וראיית-פנים שאיני רואה דרך להצרין אותם מבלי לאבְּנם ולהפכם לאליל. העובדה שלצד כל האפליקציות הקיימות טרם ראינו אפליקציה המספקת הכרעה הלכתית אוטומטית (יש בכל זאת הבדל בין זה לבין שו"ת-מִסרוֹן), מלמדת אולי שהשפיוּת טרם נדדה סופית ממקומותינו. אבל לו נתקלתם בדבר כזה, מה הייתם חושבים?

המשך…

פרשת כי תשא: אלילות, טכנולוגיה, רובוטיקה וצלם אלהים

עבודת אלילים: בימים ההם, בזמן הזה?

בעשרת הדברות נצטוו ישראל:

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ, ב-ד).

במעשה העגל המתואר בפרשתנו הפרו בני ישראל את איסור ההגשמה של האל, ואת האיסור לעבוד אלהים אחרים, כשבקשו מאהרן: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ… וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, א-ד). מהי האלילות שהתבטאה במעשה העגל? והאם עוד יש לאלילות ביטוי בעידן הטכנולוגי הנוכחי?

המשך…

בדרך לחיסול האדם

אנו בעיצומם של ימי אימה ושפיכות דמים נוראים, שיש לקוות שיבואו על סיומם במהרה. אני מקוה שהדברים שלהלן, העוסקים ב'מגה-בעיה' של העידן הנוכחי, יוכלו לסיע בכך ולו במשהו. הרשימה פורסמה בשינויים וקיצורים קלים במקור ראשון, מוסף שבת בראשית (כ"ז תשרי התשע"ו, 10.10.2015, עמ' 16—17), תחת השם 'בדרך לחיסול האדם'.

"בעבורי משמעותה של הדת היא סוג של מגבלות על האדם. הבעיה עם ההומניזם, כפי שפותח בידי פוירבאך, היא שהוא התיימר להאלהה של האדם, ואיני רואה דבר במאה הזו הגורם לי לרצות להאליה את האדם. […] אני סבור שהאדם הוא האל הגרוע ביותר שישנו." (פרופ' הילרי פַּטנם)

שפר מזלנו לחיות בעידן שבו הטכנולוגיה קידמה את רמת החיים האנושית באופן דרמטי. אלא שתהליכי הִנדוס האדם ו'שדרוגו' עלולים לפרק בקרוב את המין האנושי ל'על-מינים' ביולוגיים, סייבוֹרגים ובּיוֹניים (הכלאות בין אדם ומכונה). בדברים שלהלן אבקש לומר מדוע הדבר עומד בסתירה לערכי האדם בכלל והיהדות בפרט.

המשך…