אנושיות

פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט

רבים הם המלהגים על כך שבעידן הנוכחי 'כבר אין יותר פרטיות'. ברם, מבין מלהגים אלה, איש לא יסכים שיופץ סרטון זדוני המתעד אותו מתקלח, או שמערכת המשפט לא תאפשר לה לתבוע לדין את מבצעי הפשע. צביעות זו מעלה אפוא שמדובר על להג של בעלי ענין המעוניינים בעיקר להוביל לביטול דה-פקטו של הזכות לפרטיות. כמובן, האפשרות הטכנית לפגוע בפרטיות ובכבוד האדם היתה קיימת מאז ומעולם, ובכך אין כל חדש. מה שחדש בעידן הנוכחי הוא האמצעים המשוכללים לבצע זאת, וגם ההשטחה וההכפפה הדרוויניסטית של הראוי בפני המצוי, בפני הכוחנות. לומר ש"היום כבר אין פרטיות" ולכן אין בעיה להציב מצלמות במקלחות של זקנים בבתי אבות, שקול פחות או יותר לאמירה ש"היום כבר אין ערך לחיי אדם", ולכן מותר להרוג את מי שרק רוצים.

העוורון לגבי נזקי הצפת המרחב הציבורי (והפרטי) במצלמות נתמך באשליה שיש בכוחן לאפשר לנו להמנע מחוסר הוודאות המובנה שבו כרוכים חיי אנוש (והקוסמוס בכלל). לכך אפשר להוסיף את העובדה שבאמצעות טכנולוגיות של זיוף/בדיית-סרטונים, קשה עד בלתי אפשרי היום לסמוך על מהימנות של סרטונים. מה ישאר אפוא אחרי אובדן האמון האנושי והציבורי בתיעוד שמפיקות המצלמות? אפשר לשער שמה שיוותר הוא חברה שבה חיים אנשים שנשללה מהם פרטיותם, ושבה המצלמות הן אמצעי מעקב ושיטור, ולא עוד מקור לסעד כלשהו של הגנה על חלשים ונפגעים (בהזדמנות אחרת ארחיב מדוע דוקא נבחרי הציבור, שהם המוסמכים להכריע דמוקרטית בנושאים האלו, הם פתח לתקוה בנושא, בהיותם זקוקים כמו כל אדם אחר להגנה על כבודם הסגולי). ח"כ שלי יחימוביץ היטיבה לתאר את הכשל המובנה באובססיית המצלמות, בהקשר של הדרישה הצודקת, כשלעצמה, לפיקוח על עבודת הגננות:

אמנם, פיקוח אין משמעו בהכרח הצבת מצלמות, אלא שיפור תנאי העבודה של הגננות, כמו גם הוספת מפקחות על הגנים, לאור גידול האוכלוסיה. ברשימה בשם 'פרשת בלק: ע(ו)ל הפרטיות וערך האדם כפרט', שתראה אור השבת בשבת שלום, גליון 1120 (פרשת בלק), עמ' 3-2 (לקובץ Word ראו כאן), הצעתי כמה מחשבות על מושג הפרטיות בעת הזו, לאור דברי בלעם בפרשת השבוע. כזכור, בלעם ראה "אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד 2), וקבע: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, 5), ומכאן נתגלגלו פרשנויות ודיונים בנושא צנעת הפרט ושמירת הפרטיות במסורת היהודית.

ברשימה דנתי בתלותה של הפרטיות בתפיסה הומנית של האדם כפרט, כלומר של היותנו פרט, יחיד. זאת, בהקשר של משנתו היהודית ההומנית החשובה של אריך פרום (Fromm), ולאור ספרו של נחום רקובר ההגנה על צנעת הפרט (ספריית המשפט העברי, ירושלים תשס"ו). דברים אלו עשויים לשמש את המעוניינים בפתרון חינוכי ואנושי נאות לניהול גני הילדים, ולקשת רחבה של סוגיות חברתיות ומדיניות אחרות.

פרגמטיזם, מחשבת ישראל ואנושיות: הערה על הבחירות בישראל

עת יוצאים דחופים הבוטים הזדוניים במרחב המקוון של מדינת ישראל, מטעם האגף לתודעת המונים של השר ארדן או מטעם כל גוף לא שקוף או אינטרסנטי אחר המבקש לפגוע בריבונותם של אזרחי ישראל, מתוכה או מחוצה לה, זה נראה תלוש לעסוק בכל נושא אחר שעל הפרק. מה גם שבהיותי שוהה עם משפחתי בקונטיקט לא נוכל להצביע בבחירות האלו (ולא שמלאכת ההכרעה בין המפלגות השונות היתה קלה הפעם לו היינו בארץ).

המשך…

אנושיות, טכנולוגיה ופוסט-הומניזם

האם עלינו להשתמש בכל טכנולוגיה חדשה ולהטמיעה בחיינו? האם ישנן טכנולוגיות ששימוש בהן יפגע משמעותית באנושיותנו? מהי בעצם אנושיות, וכיצד מעיב עליה הפוסט-הומניזם? האם ובאילו תנאים עלולה להתפרק הדמוקרטיה? מהן הבחנות היסוד העקרוניות הקשורות לנושא זה, שחלק מהן כיום מטושטש למדי? האם וכיצד נוכל לשמר את אנושיותה של החברה בה אנו חיים, ולהעניק לנכדינו סיכוי ליהנות מהחיים האנושיים להם זכינו אנחנו? על כל אלו ועוד  אדבר מחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהרצאה שכותרתה לעיל.

המשך…

בלי אנושיות אין חינוך

מאמר דעה זה פורסם בקשר עין, גליון 258, אפריל 2016, עמ' 74–75. בגליון, שכותרתו היא עתיד החינוך? e-ודאות, כלולים 33 מאמרים מאת הרב שי פירון, פרופ' יזהר אופטלקה, ד"ר הגר גלברד שגיב ואחרים, ומומלץ בחום לקראו במלואו. דומה כי קו פרשת המים נסוב על השאלה האם עלינו לדבוק באנושיותנו ולהתעקש על אנושיות ילדינו, או שעלינו 'להכין' את ילדינו לעולם פוסט-הומני, תוך ויתור מוחלט מראש על המאמץ לשמור על אנושיותם ואנושיות החברה שלנו. אני תקוה שבכל זאת נשכיל לבחור בחיים אנושיים.

המשך…

לא ל'יעילות' צרה: מה בין רמיסת עובדי קבלן להחלפתנו ברובוטים

תהליכי הדה-הומניזציה בישראל אינם מסתכמים בהשוואת ערביי ישראל ולהט"בים לבהמות, בהתרם דמם וברציחתם. בשורות הבאות אתיחס לתהליך גלובלי האמור להטריד כל אחד מאיתנו, הנוגע לשאלה פשוטה: האם גם נכדינו יזכו להיות בני אדם? כל מי שקרא את הספר החדש של יובל נח הררי 'ההיסטוריה של המחר' עשוי להיות מוטרד מכך. פרופ' הררי טוען גם כי "ההסטוריה החלה כשבני אדם המציאו אלים, ותגמר כשבני אדם יהפכו לאלים". בשונה מכך, אני מקוה שהתהליך של חיסול האנושות והאנושיות אינו גזירת גורל: לא "ההסטוריה תגמר כְּשְ", אלא האנושות "עלולה להגמר אם". בשורות הבאות אתייחס להבט מסוים של הנושא, בהקשר של עובדי קבלן ושל ההחלפה של עובדים ברובוטים, המשחרת לפתחנו.

המשך…

על 'הבסת המוות' כהבסת האדם: על סוֹפיוּת ואנושיוּת

בני האדם מחדשים בעבודתם-הם מציאות, הגורמת במידה הולכת וגוברת לשעבודם.

(תיאודור אדורנו ומקס הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט: מבחר, תרגם דוד ארן, בני ברק 1993, עמ' 75)

בספרו הקודם, קיצור תולדות האנושות, תיאר פרופ' יובל נח הררי את האבולוציה של ההסטוריה האנושית – המהפכה הלשונית, החקלאית, המדעית והתעשייתית – והביע חשש כבד לגבי עתיד האנושות: "האם יש דבר מסוכן יותר מאשר אלים חסרי סיפוק וחסרי אחריות שאינם יודעים באמת מה הם רוצים?" (עמ' 416).

המשך…