אנושיות

פרגמטיזם, מחשבת ישראל ואנושיות: הערה על הבחירות בישראל

עת יוצאים דחופים הבוטים הזדוניים במרחב המקוון של מדינת ישראל, מטעם האגף לתודעת המונים של השר ארדן או מטעם כל גוף לא שקוף או אינטרסנטי אחר המבקש לפגוע בריבונותם של אזרחי ישראל, מתוכה או מחוצה לה, זה נראה תלוש לעסוק בכל נושא אחר שעל הפרק. מה גם שבהיותי שוהה עם משפחתי בקונטיקט לא נוכל להצביע בבחירות האלו (ולא שמלאכת ההכרעה בין המפלגות השונות היתה קלה הפעם לו היינו בארץ).

ובכל זאת, אולי יש קשר בין הסדנא בנושא 'פרגמטיזם ומחשבת ישראל' שאותה נקיים בימים ראשון-שני הקרובים (8-7 באפריל) באונ' ייל, ובין עתידה של מדינת ישראל. גם כי עתידה של יהדות בית-הכנסת, שפרגמטיות היא מסגולותיה החשובות, מוטל על הכף, וגם כי שיקולים פרגמטיים הם חיוניים לחברה דמוקרטית שוחרת חיים.

ברזיס על חז"ל: בזכות הפרגמטיות ובגנות דיכוטומיות פשטניות וחד-ממדיות

בניגוד לכך, השיח הגנוסטי האנטי-ממלכתי שמקדם רה"מ נתניהו, הוא משחק סכום אפס שבו יש מאבק לחיים ולמוות בין 'בני אור' ל'בני חושך', בין ימין ושמאל, שיח שבו לא יתכן שמדינת ישראל תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית. שיח זה מנוגד לא רק לדרך המלך של המסורת היהודית הנורמטיבית, אלא גם לפרגמטיות שבה יש הכרה בממוּקפוּת הבלתי נמנעת של הקיום האנושי. באופן כללי יש בפרגמטיות העדפה לדרך אמצע שהחלוקות המקובלות של 'ימין-שמאל' אינן בהכרח מועילות לעיצובה, כפי שהצעתי לגבי סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני (הנראית כעומדת כעת לקראת פריצת דרך הסטורית).

אם הייתי יכול להשיא עצה למי שיכולים להצביע בבחירות הקרובות, היתה זו העצה הבאה. חפשו מפלגה שיש לה חזון ומצע חיובי לגבי הקיום האנושי (והיהודי, אם אתם יהודים) הראוי; מצע המטפח גננות ומורות ולא מפר את האמון הציבורי בהן תוך העברת הכסף שהיה יכול להגיע אליהן לצורך התקנת מצלמות אבטחה.

כמו כן, כנראה שהופעת המילה 'יהודי' בשם המפלגה שעל הפרק אינה ערובה לכך שהיא אכן תקדם את הערכים הגלומים בדרך המלך של המסורת היהודית, שבה להבדיל מהדרוויניזם, המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים, ויש מושג עקרוני של 'יהרג ובל יעבור'. אכן, 'מחנה השלום' הביא למרבה הצער להרבה פיגועים; 'המחנה הלאומי' מוכר (ומוסר) את נכסי הלאום לכל דורש תוך בוז ליחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, ותוך שהוא מסווה זאת בחקיקת 'חוק-לאום' סמלי בעל חשיבות מועטה, נזק מרובה והתעלמות מעם-ישראל; מאז תחילת אינתיפאדת המקדש (מ2009 עד 2014-5 דוקא היה שקט יחסי), גם המחנה הלאומי לא מספק ביטחון, אלא אולי 'תחושת ביטחון', שלאחרונה רבים יותר ויותר מבקשים להפיקה באמצעות קטורת סמים.

הצביעו אפוא למי שמחויב לשמור על הדבר הבסיסי ביותר היקר לכולנו: אנושיותנו. בלי דרך ארץ כזו, לא היתה ולא תהיה יהדות.

אנושיות, טכנולוגיה ופוסט-הומניזם

האם עלינו להשתמש בכל טכנולוגיה חדשה ולהטמיעה בחיינו? האם ישנן טכנולוגיות ששימוש בהן יפגע משמעותית באנושיותנו? מהי בעצם אנושיות, וכיצד מעיב עליה הפוסט-הומניזם? האם ובאילו תנאים עלולה להתפרק הדמוקרטיה? מהן הבחנות היסוד העקרוניות הקשורות לנושא זה, שחלק מהן כיום מטושטש למדי? האם וכיצד נוכל לשמר את אנושיותה של החברה בה אנו חיים, ולהעניק לנכדינו סיכוי ליהנות מהחיים האנושיים להם זכינו אנחנו? על כל אלו ועוד  אדבר מחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהרצאה שכותרתה לעיל.

המשך…

בלי אנושיות אין חינוך

מאמר דעה זה פורסם בקשר עין, גליון 258, אפריל 2016, עמ' 74–75. בגליון, שכותרתו היא עתיד החינוך? e-ודאות, כלולים 33 מאמרים מאת הרב שי פירון, פרופ' יזהר אופטלקה, ד"ר הגר גלברד שגיב ואחרים, ומומלץ בחום לקראו במלואו. דומה כי קו פרשת המים נסוב על השאלה האם עלינו לדבוק באנושיותנו ולהתעקש על אנושיות ילדינו, או שעלינו 'להכין' את ילדינו לעולם פוסט-הומני, תוך ויתור מוחלט מראש על המאמץ לשמור על אנושיותם ואנושיות החברה שלנו. אני תקוה שבכל זאת נשכיל לבחור בחיים אנושיים.

המשך…

לא ל'יעילות' צרה: מה בין רמיסת עובדי קבלן להחלפתנו ברובוטים

תהליכי הדה-הומניזציה בישראל אינם מסתכמים בהשוואת ערביי ישראל ולהט"בים לבהמות, בהתרם דמם וברציחתם. בשורות הבאות אתיחס לתהליך גלובלי האמור להטריד כל אחד מאיתנו, הנוגע לשאלה פשוטה: האם גם נכדינו יזכו להיות בני אדם? כל מי שקרא את הספר החדש של יובל נח הררי 'ההיסטוריה של המחר' עשוי להיות מוטרד מכך. פרופ' הררי טוען גם כי "ההסטוריה החלה כשבני אדם המציאו אלים, ותגמר כשבני אדם יהפכו לאלים". בשונה מכך, אני מקוה שהתהליך של חיסול האנושות והאנושיות אינו גזירת גורל: לא "ההסטוריה תגמר כְּשְ", אלא האנושות "עלולה להגמר אם". בשורות הבאות אתייחס להבט מסוים של הנושא, בהקשר של עובדי קבלן ושל ההחלפה של עובדים ברובוטים, המשחרת לפתחנו.

המשך…

על 'הבסת המוות' כהבסת האדם: על סוֹפיוּת ואנושיוּת

בני האדם מחדשים בעבודתם-הם מציאות, הגורמת במידה הולכת וגוברת לשעבודם.

(תיאודור אדורנו ומקס הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט: מבחר, תרגם דוד ארן, בני ברק 1993, עמ' 75)

בספרו הקודם, קיצור תולדות האנושות, תיאר פרופ' יובל נח הררי את האבולוציה של ההסטוריה האנושית – המהפכה הלשונית, החקלאית, המדעית והתעשייתית – והביע חשש כבד לגבי עתיד האנושות: "האם יש דבר מסוכן יותר מאשר אלים חסרי סיפוק וחסרי אחריות שאינם יודעים באמת מה הם רוצים?" (עמ' 416).

המשך…