נפתולי הקדמה

אחריותיות במרחב הציבורי הממוחשב

בשולי הטבח הנורא בביה"כ בפיטסבורג.

הבוקר קיבלתי דוא"ל שנשלח על ידי הדוא"ל שלי, המודיע כי חשבון ההוג'ימייל שלי נפרץ, וכי אם לא אשלם סכום של 800 ומשהו דולר, במטבע ביטקוין, תוך 48 שעות, יופצו – דרך החשבון שלי -תמונות שצולמו בתוכנת ריגול שנשתלה בטלפון הנייד שלי בחצי השנה האחרונה (למעשה, תוכנות Deep-Fake מאפשרות לפושעים נאלחים שכאלו לייצר כל תוכן שהם רוצים) ורשימת אתרי המרשתת שביקרתי בהם, שלפי הפושע שכתב לי הם איומים ומבישים, תוך רמיזה להקשרים לא ראויים. איני יודע אם הכוונה ל-YNET, הארץ, מקור ראשון, העין השביעית, או אחרים, אבל כמובן שמפושע שכזה אי אפשר לצפות ליושרה או דיוק מיוחדים לגבי מה שהוא מאיים לשלוח בשמי, אם אכן יחליט לממש את איומו, בהנחה שלא אשלם לו את הכופר שדרש.

הודעתי על כך מיידית לרעייתי ולאגף המחשוב באוניברסיטה העברית, שאמרו שמדובר בנוזקה נפוצה, שרבים סובלים ממנה (ואולי חלקם גם נבהלים ומשלמים מיד בלי לדווח על כך), ושאין צורך או טעם להתקשר למשטרה לגבי זה. ובכל זאת, הדברים מטרידים מאד. אני מניח שאם הייתי מקבל הודעה על פיגוע טרור העומד להתרחש, והייתי מדווח על כך למשטרת ישראל ולכוחות הבטחון בישראל או בארה"ב, אפשר לשער שהם היו שמים את ידם במהירות רבה על המנוול/ים ששולח/ים איומים אנונימיים שכאלו, או לפחות על מי שמייצר/ים ומפיץ/ים נוזקות כאלה. למרבה הצער, ככל שהדבר נוגע למרחב האזרחי הפלילי, אזרחים לא יכולים לצפות להגנה כזו, ואפשר וצריך לקוות שהדבר ישתפר בעתיד.

במסגרת קורס שאני מלמד באונ' ייל בסמסטר הזה, בנושא פילוסופיות יהודיות והומניות של טכנולוגיה, אני עוסק בשיעור היום בנושא 'אחריותיות במרחב הציבורי'. נדון בין השאר במאמרה המכונן של פרופ' הלן ניסנבאום מאונ' ניו-יורק בנושא ( Helen Nissenbaum, “Accountability in a Computerized Society”, Science and Engineering Ethics 2 [1996], pp. 25-42). ניסבאום מצביעה על סכנת השחיקה של האחריותיות המוסרית המיוחסת לחברות ולתאגידים, בכל הנוגע לתוכנה, חומרה, ונזקים במרחב הציבורי. מאז 1996 עברו מים רבים בהדסון, והשתנו הרבה דברים לכאן ולכאן, אך הנושא עודו חשוב מאד.

איני חושב שהדבר מצדיק הפסקה של שימוש במחשבים וחזרה לשימוש בנייר ובמכתבים גרידא, ובודאי שלא 'מלחמה בטכנולוגיה' כפי שעפרי אילני טען לאחרונה. אדרבה, מנקודת מבט הומנית, טכנולוגיה (מהגלגל ועד המחשב) היא מבורכת כל עוד היא מודרכת על ידי ערכים הומניים ואינה עוברת האלהה. אלא ששימוש הולם בטכנולוגיה דורש שיח חברתי מוסרי ער, כמו גם מוסדות חברתיים, מדינתיים ובין-לאומיים המגנים על בני אדם ועל אזרחים מפני עריצות, שרירות לב ואיומים.

עצמאות או ברבריות? אדורנו על תפקיד בית הספר

בפרוס שנת הלימודים החדשה, יתהו הורים וילדים רבים: מה בעצם תפקיד בית הספר בעידן הנוכחי?

על חשיבות החינוך הפעלתני בבתי הספר כתבתי לפני כמה שנים. כעת אביא כמה נקודות למחשבה לגבי נושא החינוך מאת תיאודור ו. אדורנו (Adorno), גרמני ממוצא יהודי שהוטבל בילדותו לנצרות, מראשי 'אסכולת פרנקפורט', שנודעה בביקורתה החברתית על האינסטרונמטליזציה של האדם ועל 'תעשיית (או 'חרושת') התרבות' בעידן המודרני.

המשך…

יהדות חז"ל או דת מקדש? בידינו הדבר

הרבה דברים מתרחשים בימים אלה. חלקם נפלאים, כמו העברת עובדות הנקיון של מכללת אורנים להעסקה ישירה. עניינים אחרים הם מצערים, כמו

סגל מכללת אורנים. כבוד גדול לעם ישראל.

השחיתות המינית והמוסרית של איש (המכונה בפי אחדים 'ילד' משום מה) זחוח שכנראה השתכנע שמדינת ישראל נושאת פנים לאביו ולכן אין לו צורך לתת דין וחשבון לאף אחד, ודאי שלא לאמו או לאביו שבשמים. אפשר רק לקוות שרשויות הצדק יתעשתו, וידונו כנדרש ובחומרה את העבריינים, המסרסרים בציבור הישראלי ככלל ובנשים חסרות ישע בפרט. אפשר היה אולי לנוח על זרי הדפנה, אם היה ברור שלנוכח הניהיליזם וגסות הרוח והגוף יש בישראל ציבור והנהגה דתית איתנים שערכי היהדות ההלכתית במיטבה עומדים לנגד עיניהם. אכן, יש ויש כאלו, אך יש גם בעיות עומק המנסרות בחלל האויר.

המשך…

השואה הבאה, או: מה שכח ח"כ איוב קרא לספר לכם על נשקים אוטונומיים?

לפני כעשרה חודשים התרברב ח"כ איוב קרא על כך שלממשלת ישראל יהיה בקרוב 'רובוט' שיוכל לחסל את נסראללה ואחרים. מה שהוא שכח לומר לציבור הישראלי, זה שאם מדובר בנשק שנכניס מיוזמתנו ל'שוק', ושלא נאמר לגביו או לגבי אי-הפצתו שום אמירה מוסרית (כפי שאנו אומרים, למשל, לגבי נשק גרעיני) אפשר לצפות בקרוב לשואה שניה. למה שואה? הסיבה פשוטה.

המשך…

רצח העם בבורמה: כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב?

חילול ה' מתרחש כשיהודים, באשר הם יהודים, מועלים במכנה האנושי המשותף הבסיסי ביותר. המכנה היהודי האנושי המשותף הוגדר במסורת היהודית כאיסור שפיכות דמים, גלוי עריות ועבודה זרה.

המשך…

על ההֲדָטָה, או: תרומת השבת לאנושיוּת

נלחמים באנושיות האדם

המתקפות על האנושיות בעת הזו מתעצמות, ולעתים נראה שהטרור הנורא הוא כסות יעילה למסמוס השיח הציבורי על כך. למשל, קצין קשר ראשי בצה"ל מספר לנו היום על עידן 'הלוחם הדיגיטלי'; לא מוסר לחימה אנושי, לא רוח המפקד, אלא ספרוֹת קטלניוֹת. זה מה שנשאר מהחזון

אימון החוסן הנפשי החדש של צה"ל // צילום: דובר צה"ל

תדע כל אם עבריה שהפקירה את ילדיה ביד אלגוריתמים ואלקטרודות שהוסמכו לכך?

הציוני שבגינו הקמנו כאן מדינה. כיוון פעולה דומה עולה בניסוי מיותר של צה"ל לצמצום הלם קרב, המיועד להיות מבוצע על כלל הלוחמים, בטרם חוו הלם-קרב כלשהו, וזה בזמן שצה"ל מפקיר הלומי קרב ממלחמת צוק-איתן. הניסוי הזה הוא חמור במיוחד, לאור העובדה שחלק ניכר מההתאבדויות בצה"ל (כמו בכל מקום אחר) קשורות דוקא לתופעת הבדידות, אותה דור המתגייסים הנוכחי חווה בעוצמה רבה מקודמיו בגלל המסכים להם הוא מכור. אז בשביל לצמצם הלם קרב עתידי של חלק קטן מהלוחמים, מטמטמים לכולם את המוח? בשביל זה שולחים הורי ישראל את ילדינו לצה"ל? כצאן לניסויים בבני אדם?

המשך…

לא להכנע למחריבי הדיאלוג

האוירה בישראל מתוחה מאד. ואיני מדבר על זה שהפכנו להיות משת"פים של אבו-מאזן להענשת תושבי רצועת עזה, אלא על תהליכים פנים-מדינתיים בעייתיים מאד בישראל בעת הזאת.

שרת התרבות רגב מבקשת למנוע ולצנזר עשייה תרבותית, בשם טיעון מופרך כמו 'חופש המימון' (מופרך, כי לאנשי ציבור באשר הם יש בעיקר חובות ומחויבויות, והרבה פחות מכך 'חופש'); ה'קוד האתי' המוצע על ידי פרופ' אסא כשר מבקש לאסור על שיח בין-אנושי בין כותלי האוניברסיטה (ראו פרק ג.5); רה"מ נתניהו מפרק במחי יד סיכום על עזרת ישראל בכותל המערבי שהושג במאמצים מרובים, ומעביר מסר קשה ומעליב ליהדות התפוצות, ובייחוד לתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. למעשה, הדבר עומד גם בניגוד למגמה המתרחבת של החתירה לשוויוניות דתית מתונה ושקולה, אשר קונה לה שביתה בציונות הדתית הישראלית. ואגב, יש גם חרדים רבים שבאים לרחבה בקשת רובינזון בכותל בשביל לחגוג באופן משפחתי את בר/בת המצווה.

המשך…