מאמץ מקומי לתיקון עולם

על ההֲדָטָה, או: תרומת השבת לאנושיוּת

נלחמים באנושיות האדם

המתקפות על האנושיות בעת הזו מתעצמות, ולעתים נראה שהטרור הנורא הוא כסות יעילה למסמוס השיח הציבורי על כך. למשל, קצין קשר ראשי בצה"ל מספר לנו היום על עידן 'הלוחם הדיגיטלי'; לא מוסר לחימה אנושי, לא רוח המפקד, אלא ספרוֹת קטלניוֹת. זה מה שנשאר מהחזון

אימון החוסן הנפשי החדש של צה"ל // צילום: דובר צה"ל

תדע כל אם עבריה שהפקירה את ילדיה ביד אלגוריתמים ואלקטרודות שהוסמכו לכך?

הציוני שבגינו הקמנו כאן מדינה. כיוון פעולה דומה עולה בניסוי מיותר של צה"ל לצמצום הלם קרב, המיועד להיות מבוצע על כלל הלוחמים, בטרם חוו הלם-קרב כלשהו, וזה בזמן שצה"ל מפקיר הלומי קרב ממלחמת צוק-איתן. הניסוי הזה הוא חמור במיוחד, לאור העובדה שחלק ניכר מההתאבדויות בצה"ל (כמו בכל מקום אחר) קשורות דוקא לתופעת הבדידות, אותה דור המתגייסים הנוכחי חווה בעוצמה רבה מקודמיו בגלל המסכים להם הוא מכור. אז בשביל לצמצם הלם קרב עתידי של חלק קטן מהלוחמים, מטמטמים לכולם את המוח? בשביל זה שולחים הורי ישראל את ילדינו לצה"ל? כצאן לניסויים בבני אדם?

המשך…

אנו מגש הנירוסטה של עגל הזהב

בטור מופתי של אור פז עברי, ראש מכינה קד"צ יפת"ח, תחת השם 'ישראל 2017 – אנייה נושאת מטוסים או מדינה נושאת עַם?', שפורסם הבוקר בעיתון המרשתת דבר

נתניהו על נושאת המטוסים האמריקאית, היוםראשון, הוא מצטט את ההתבטאות התמוהה של רה"מ נתניהו השבוע, על סיפונה של נושאת המטוסים ג'ורג' וו. בוש העוגנת מול העיר חיפה:

"אנו עומדים כעת על סיפונה של נושאת מטוסים אדירה של ארצות הברית של אמריקה, ומספר קילומטרים מכאן נמצאת נושאת מטוסים אדירה נוספת של התרבות המשותפת שלנו – שמה מדינת ישראל."

המשך…

לא להכנע למחריבי הדיאלוג

האוירה בישראל מתוחה מאד. ואיני מדבר על זה שהפכנו להיות משת"פים של אבו-מאזן להענשת תושבי רצועת עזה, אלא על תהליכים פנים-מדינתיים בעייתיים מאד בישראל בעת הזאת.

שרת התרבות רגב מבקשת למנוע ולצנזר עשייה תרבותית, בשם טיעון מופרך כמו 'חופש המימון' (מופרך, כי לאנשי ציבור באשר הם יש בעיקר חובות ומחויבויות, והרבה פחות מכך 'חופש'); ה'קוד האתי' המוצע על ידי פרופ' אסא כשר מבקש לאסור על שיח בין-אנושי בין כותלי האוניברסיטה (ראו פרק ג.5); רה"מ נתניהו מפרק במחי יד סיכום על עזרת ישראל בכותל המערבי שהושג במאמצים מרובים, ומעביר מסר קשה ומעליב ליהדות התפוצות, ובייחוד לתנועה הקונסרבטיבית והרפורמית. למעשה, הדבר עומד גם בניגוד למגמה המתרחבת של החתירה לשוויוניות דתית מתונה ושקולה, אשר קונה לה שביתה בציונות הדתית הישראלית. ואגב, יש גם חרדים רבים שבאים לרחבה בקשת רובינזון בכותל בשביל לחגוג באופן משפחתי את בר/בת המצווה.

המשך…

ימין ושמאל: לעִנין מה?

ימים קשים עוברים על העולם הזה: בסוריה מתרחש כבר שנים טבח נוראי, שמגיע כמעט לממדי השואה הארמנית, ובימים האחרונים התבשרנו על שיא (או שפל) נוסף בטבח האיום הזה, ויש לקוות שמנהיגי העולם לא יפעילו כלפיו את מדיניות היד הנעלמה.

לצד זאת, מתרחש בישראל תהליך פירוק שיטתי ששפיכות הדמים גלומה בו עדיין רק במובלע: ראש ממשלת ישראל ושלוחיו עמלים על פירוק השידור הציבורי. צעד חמור מאד, לא רק בגלל שרה"מ נמצא בניגוד עניינים חמור (הוא מוטב של עיתון שהוא מוטב של מצב שבו תקטן עוד יותר התחרות בתחום התקשורת בישראל) אלא כי פירוק השידור הציבורי משמעותו היא ששידור ציבורי איכותי המנסה לשפר ולתקן ולבקר את הטעון שיפור, לא יהיה חופשי לומר את דברו, אלא יהיה כפוף לאינטרסים מסחריים ולבעלי הון. וזה, במצב שבו ברור לכולנו שחופש הביטוי ב'שוק החופשי', כלומר ברשתות החברתיות, דומה יותר ויותר לדיקטטורה. אריאל סרי-לוי הגדיר יפה את האיזון הראוי בין השידור הציבורי לבין התחום הפרטי:

המשך…

אהרן כפרגמטיסט – לגנאי או לשבח?

פרשת כי תשא: אהרן כפרגמטיסט – לגנאי או לשבח? (התפרסם בשבת שלום, גליון 1001, פרשת כי- תשא ה'תשע"ז. לגליון בגרסתו המודפסת ראו כאן)

פרשתנו פותחת בכופר הנפש, מחצית השקל, הנאסף לצרכי אוהל מועד, חֵלֶף הנגף העלול לפקוד את בני ישראל בזמן מפקד האוכלוסין: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל, י"ב). סכנת הנגף מתממשת בפרשה לאור סיבה אחרת, והיא חטא העגל, שלאחריו "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם" (שמות לב, ל"ה). באחד ההבטים של חטא זה אתמקד כאן.

המשך…

הוֹי האומרים 'היכל יֵצלם'

לאחרונה עלתה לכותרות סוגיית היחס לזקנים בבתי אבות ממשלתיים, וליתר דיוק התעללויות ויחס מחפיר כלפיהם. טוב שמתעוררת מודעות ציבורית לנושא חשוב זה. אלמלא שלטה בישראל ההֶפְחֵרוּת, מה היה עלינו לעשות? לממש את הצו המוסרי האמור בעשרת הדברות: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ 11). לפי התורה זו גם ערובה לאריכות ימים ("לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", שם), כי היחס שאנו מעניקים להורינו, הוא כנראה גם היחס שיעניקו לנו ילדינו כשנזקין.

המשך…

אנושיות, טכנולוגיה ופוסט-הומניזם

האם עלינו להשתמש בכל טכנולוגיה חדשה ולהטמיעה בחיינו? האם ישנן טכנולוגיות ששימוש בהן יפגע משמעותית באנושיותנו? מהי בעצם אנושיות, וכיצד מעיב עליה הפוסט-הומניזם? האם ובאילו תנאים עלולה להתפרק הדמוקרטיה? מהן הבחנות היסוד העקרוניות הקשורות לנושא זה, שחלק מהן כיום מטושטש למדי? האם וכיצד נוכל לשמר את אנושיותה של החברה בה אנו חיים, ולהעניק לנכדינו סיכוי ליהנות מהחיים האנושיים להם זכינו אנחנו? על כל אלו ועוד  אדבר מחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהרצאה שכותרתה לעיל.

המשך…