מאמץ מקומי לתיקון עולם

אחריותיות במרחב הציבורי הממוחשב

בשולי הטבח הנורא בביה"כ בפיטסבורג.

הבוקר קיבלתי דוא"ל שנשלח על ידי הדוא"ל שלי, המודיע כי חשבון ההוג'ימייל שלי נפרץ, וכי אם לא אשלם סכום של 800 ומשהו דולר, במטבע ביטקוין, תוך 48 שעות, יופצו – דרך החשבון שלי -תמונות שצולמו בתוכנת ריגול שנשתלה בטלפון הנייד שלי בחצי השנה האחרונה (למעשה, תוכנות Deep-Fake מאפשרות לפושעים נאלחים שכאלו לייצר כל תוכן שהם רוצים) ורשימת אתרי המרשתת שביקרתי בהם, שלפי הפושע שכתב לי הם איומים ומבישים, תוך רמיזה להקשרים לא ראויים. איני יודע אם הכוונה ל-YNET, הארץ, מקור ראשון, העין השביעית, או אחרים, אבל כמובן שמפושע שכזה אי אפשר לצפות ליושרה או דיוק מיוחדים לגבי מה שהוא מאיים לשלוח בשמי, אם אכן יחליט לממש את איומו, בהנחה שלא אשלם לו את הכופר שדרש.

הודעתי על כך מיידית לרעייתי ולאגף המחשוב באוניברסיטה העברית, שאמרו שמדובר בנוזקה נפוצה, שרבים סובלים ממנה (ואולי חלקם גם נבהלים ומשלמים מיד בלי לדווח על כך), ושאין צורך או טעם להתקשר למשטרה לגבי זה. ובכל זאת, הדברים מטרידים מאד. אני מניח שאם הייתי מקבל הודעה על פיגוע טרור העומד להתרחש, והייתי מדווח על כך למשטרת ישראל ולכוחות הבטחון בישראל או בארה"ב, אפשר לשער שהם היו שמים את ידם במהירות רבה על המנוול/ים ששולח/ים איומים אנונימיים שכאלו, או לפחות על מי שמייצר/ים ומפיץ/ים נוזקות כאלה. למרבה הצער, ככל שהדבר נוגע למרחב האזרחי הפלילי, אזרחים לא יכולים לצפות להגנה כזו, ואפשר וצריך לקוות שהדבר ישתפר בעתיד.

במסגרת קורס שאני מלמד באונ' ייל בסמסטר הזה, בנושא פילוסופיות יהודיות והומניות של טכנולוגיה, אני עוסק בשיעור היום בנושא 'אחריותיות במרחב הציבורי'. נדון בין השאר במאמרה המכונן של פרופ' הלן ניסנבאום מאונ' ניו-יורק בנושא ( Helen Nissenbaum, “Accountability in a Computerized Society”, Science and Engineering Ethics 2 [1996], pp. 25-42). ניסבאום מצביעה על סכנת השחיקה של האחריותיות המוסרית המיוחסת לחברות ולתאגידים, בכל הנוגע לתוכנה, חומרה, ונזקים במרחב הציבורי. מאז 1996 עברו מים רבים בהדסון, והשתנו הרבה דברים לכאן ולכאן, אך הנושא עודו חשוב מאד.

איני חושב שהדבר מצדיק הפסקה של שימוש במחשבים וחזרה לשימוש בנייר ובמכתבים גרידא, ובודאי שלא 'מלחמה בטכנולוגיה' כפי שעפרי אילני טען לאחרונה. אדרבה, מנקודת מבט הומנית, טכנולוגיה (מהגלגל ועד המחשב) היא מבורכת כל עוד היא מודרכת על ידי ערכים הומניים ואינה עוברת האלהה. אלא ששימוש הולם בטכנולוגיה דורש שיח חברתי מוסרי ער, כמו גם מוסדות חברתיים, מדינתיים ובין-לאומיים המגנים על בני אדם ועל אזרחים מפני עריצות, שרירות לב ואיומים.

האם מניעת ביקורת מוסרית על צה"ל עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית?

מאת: מרדכי קרמניצר ונדב ברמן שיפמן, פורסם בהארץ (3.10.2018) תחת הכותרת 'הביקורת על צה"ל אינה רק נחלת השמאל, אלא חובה מוסרית ויהודית', ובמהדורה האנגלית בכותרת Criticizing the Israeli Army is a Jewish Obligation

המשך…

פרשת חֻקַּת: בזכות המלים והחיים, כנגד הכוחנות והמוות

[דבר תורה שיראה אור בשבת הקרובה, פרשת חֻקַּת, בשבת שלום, גליון 1066 תשע"ח, עמ' 3-2)

בפרשתנו מוצגים סיפורים העוסקים לכאורה בנושאים שונים מאד: (1) פרה אדומה; (2) הצמא במדבר והכאת הסלע על ידי משה ואהרן; (3) מות אהרן; (4) תלאות נדודי עם-ישראל בעבר הירדן המזרחי. לכאורה, הקשר בין כל אלה מקרי. אולם ניתן להציע שיש קשר מהותי בין הסיפורים עליו נעמוד להלן, הארוג במסרים הערכיים של התנ"ך.

המשך…

למה עקרון 'שתי מדינות לשני עמים' עלול להסתבר כימין קיצוני

העת הזו מעלה שאלות הרות גורל לגבי מדינת ישראל. הויכוח בין ימין לשמאל (לענין חוץ ובטחון) במדינה נדוש עד דק. בשנה שעברה עורר ספרו של מיכה גודמן, מלכוד 67, דיון רענן ומחודש בנושא. בעבורי, הבעיה העיקרית לגבי חיי פלסטינים היא בראש ובראשונה הומניטרית. לא כואב לי על כך שלפלסטינים אין צבא סדיר, מה שנחשב בעיני רבים (מדי) בעולמנו למימושה הנאצל של הלאומיות. כואב לי כשאנשים מנושלים משדותיהם; צר לי שחיילינו נאלצים לתחזק שלטון צבאי ביו"ש. כן, יש שם כיבוש צבאי, ואיני מכיר אף אחד בישראל שחושב שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי. הויכוח הוא על הפתרון הטוב ביותר, או הכי פחות גרוע. בתוך כך, צריך תמיד לזכור שיכול להיות גם הרבה יותר גרוע. הפלסטינים, כך נראה, לא החמיצו הרבה הזדמנויות להחמיר את מצבם. גם לישראל יש כמובן אחריות לעוולות רבות. אבל נראה שהססמה "שתי מדינות לשני עמים" היא בגדר דוגמה (dogma), אמירה שמנהיגים ישראלים נדרשים להצהיר עליה, אך לא ברור מה ישימותה. למעשה, נראה שהפלסטינים מבינים שהפתרון הזה יהיה גרוע מאד בשבילם, ומרגע שהם מבינים שהפתרון הזה הולך כעת להכפות עליהם, הם נסים על נפשם.

המשך…

יהדות חז"ל או דת מקדש? בידינו הדבר

הרבה דברים מתרחשים בימים אלה. חלקם נפלאים, כמו העברת עובדות הנקיון של מכללת אורנים להעסקה ישירה. עניינים אחרים הם מצערים, כמו

סגל מכללת אורנים. כבוד גדול לעם ישראל.

השחיתות המינית והמוסרית של איש (המכונה בפי אחדים 'ילד' משום מה) זחוח שכנראה השתכנע שמדינת ישראל נושאת פנים לאביו ולכן אין לו צורך לתת דין וחשבון לאף אחד, ודאי שלא לאמו או לאביו שבשמים. אפשר רק לקוות שרשויות הצדק יתעשתו, וידונו כנדרש ובחומרה את העבריינים, המסרסרים בציבור הישראלי ככלל ובנשים חסרות ישע בפרט. אפשר היה אולי לנוח על זרי הדפנה, אם היה ברור שלנוכח הניהיליזם וגסות הרוח והגוף יש בישראל ציבור והנהגה דתית איתנים שערכי היהדות ההלכתית במיטבה עומדים לנגד עיניהם. אכן, יש ויש כאלו, אך יש גם בעיות עומק המנסרות בחלל האויר.

המשך…

השואה הבאה, או: מה שכח ח"כ איוב קרא לספר לכם על נשקים אוטונומיים?

לפני כעשרה חודשים התרברב ח"כ איוב קרא על כך שלממשלת ישראל יהיה בקרוב 'רובוט' שיוכל לחסל את נסראללה ואחרים. מה שהוא שכח לומר לציבור הישראלי, זה שאם מדובר בנשק שנכניס מיוזמתנו ל'שוק', ושלא נאמר לגביו או לגבי אי-הפצתו שום אמירה מוסרית (כפי שאנו אומרים, למשל, לגבי נשק גרעיני) אפשר לצפות בקרוב לשואה שניה. למה שואה? הסיבה פשוטה.

המשך…

רצח העם בבורמה: כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב?

חילול ה' מתרחש כשיהודים, באשר הם יהודים, מועלים במכנה האנושי המשותף הבסיסי ביותר. המכנה היהודי האנושי המשותף הוגדר במסורת היהודית כאיסור שפיכות דמים, גלוי עריות ועבודה זרה.

המשך…