החברה הישראלית

מרוזנצוויג ועד ברקוביץ: ביקור מולדת אקדמי

תודות לעידודה, נכונותה וסבלנותה של רעייתי (וילדיי), אני יוצא לביקור מולדת אקדמי בישראל.

א. ביקור מולדת [אקדמי]

קוראיו המשובחים והספורים של אתר זה לא יופתעו מדו-המשמעות הנעוצה במונח ביקור-מולדת: גם visit וגם criticism. יש האומרים שרק בעברית יכולות שתי משמעויות הפוכות שכאלו לשמש בפועל אחד – 'לבקר'. אבל גם באנגלית יש דוגמאות לכך, למשל המילה fine שהוראתה היא גם 'בסדר' וגם 'קנס'.

אשר לפועל 'לבקר', אחת התופעות המוכרות והמדאיגות בקרב צעירי יהדות ארה"ב בעת הזאת היא האדישות המעמיקה כלפי מדינת ישראל, או העובדה שרבים מהם לא חשים רגש משמעותי ביחס לישראל. ולא, אין מדובר רק באובדן הזהות היהודית והתבוללות, או ב'שמאלנות רדיקלית'. האמת צריכה להיאמר: אף אחד לא חש שום רגש כלפי שום אדם, אנשים או קבוצות המבקשים למנוע שיח אנושי כן והבעה של ביקורת אודותם. למרבה הצער, החברה הישראלית מאפשרת לגורמים קיצוניים כמו השר לעניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן, לקדם את המדיניות האנטי-שיחית הזו; עד שהגה הספינה הישראלית לא יוסט לכיוון של שיח יהודי-אנושי כן, המצב עלול להדרדר. אנו הרי יודעים זאת מהתנסותנו ביחסים בין-אישיים: לא קיים קשר אנושי משמעותי של אהבה ודאגה שלא מעורבת בו ביקורת כלשהי. אכן, יש דרכים טובות יותר ופחות להביע ביקורת. אולם אל לנו לאפשר מנבחרינו למנוע שיח בין יהודי ובין אנושי, שהיה מאז ומעולם התשתית ליהדות בית המדרש.

אגב, גם ליהדות ארה"ב יש מה לשפר בענין זה, למשל להכיר בכך שהמודל האמריקאי של יחסי דת ומדינה אינו בהכרח זה הראוי או הרצוי ליהדות הישראלית ולחברה הישראלית בכללה. בין השאר, כפי שטען מנחם לורברבוים, לאור תפיסות הקדושה המחולנות הרווחות בשיח האירופי והאמריקאי, שדומה כי אינן הולמות את המציאות הישראלית (ובייחוד את זו הירושלמית), הגדושה כל כך בקדושה. מהם אפוא המודלים הרצויים? על כך כדאי וצריך לפתוח שיחה פתוחה וכנה בין כלל הצדדים לויכוח, ומכאן גם החשיבות של מה שנטען בפסקה הקודמת כנגד משתיקי השיח. אם להומניות פרגמטית יש מקום משמעותי בכל אלה, יתכן שתגלו ענין בסעיף הבא.

ב. [ביקור מולדת] אקדמי

למעוניינים, הנה מידע על כמה הרצאות שאשא בשבועות הקרובים:

  • בין 17 – 20 בפברואר יתקיים במכון ון ליר בירושלים הכנס הבינלאומי Back to Redemption: Franz Rosenzweig’s Star 1919-2019. פרופ' יוסי טרנר ואני נרצה ב-19 לפברואר (יום ג) בנושא תפיסת הגאולה של פרנץ רוזנצוויג על רקע זמנו וכתשתית להתמודדות עם הטרנס-הומניזם בן זמננו.
  • בתאריך 24 לפברואר, יום א, יתקיים במרכז אדמונד דה-רוטשילד (רח' רוטשילד 104 ת"א) קולוקוויום לחקר תרבות דיגיטלית בנושא טכנולוגיה ודת, בחסות מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, הפקולטה למדעי הרוח, אונ' תל אביב. מארגנת הכינוס היא ד"ר כרמל וייסמן. לצד שני דוברים נוספים, אדבר על היבטים דתיים של המתה מתועדת ומשודרת.
  • ביום רביעי שלאחר מכן, ה27 לפברואר, אתן סמינר בביה"ס למדעי היהדות באונ' ת"א בנושא מהו הפרגמטיזם, וכיצד הוא מועיל (או מזיק) לחקר מחשבת ישראל?. הסמינר יתקיים בבניין רוזנברג, חדר 206, בין 14:15 – 15:45.
  • ביום רביעי (6 למרץ) בשעה 12 בעיר באר-שבע, אתן סמינר במחלקה למחשבת ישראל באונ' בן גוריון בנושא הוליזם פרגמטי בתפיסת תכליות ההלכה במשנת אליעזר ברקוביץ.

אשמח לראותך.

 

 

 

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

[גרסה מקוצרת של רשימה זו תראה אור בשבת שלום, גליון 1096 (פרשת יתרו, תשע"ט), ופורסמה באישור העורך, פנחס לייזר, באתר של ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך]

המשך…

עצמאות או ברבריות? אדורנו על תפקיד בית הספר

בפרוס שנת הלימודים החדשה, יתהו הורים וילדים רבים: מה בעצם תפקיד בית הספר בעידן הנוכחי?

על חשיבות החינוך הפעלתני בבתי הספר כתבתי לפני כמה שנים. כעת אביא כמה נקודות למחשבה לגבי נושא החינוך מאת תיאודור ו. אדורנו (Adorno), גרמני ממוצא יהודי שהוטבל בילדותו לנצרות, מראשי 'אסכולת פרנקפורט', שנודעה בביקורתה החברתית על האינסטרונמטליזציה של האדם ועל 'תעשיית (או 'חרושת') התרבות' בעידן המודרני.

המשך…

פרשת חֻקַּת: בזכות המלים והחיים, כנגד הכוחנות והמוות

[דבר תורה שיראה אור בשבת הקרובה, פרשת חֻקַּת, בשבת שלום, גליון 1066 תשע"ח, עמ' 3-2)

בפרשתנו מוצגים סיפורים העוסקים לכאורה בנושאים שונים מאד: (1) פרה אדומה; (2) הצמא במדבר והכאת הסלע על ידי משה ואהרן; (3) מות אהרן; (4) תלאות נדודי עם-ישראל בעבר הירדן המזרחי. לכאורה, הקשר בין כל אלה מקרי. אולם ניתן להציע שיש קשר מהותי בין הסיפורים עליו נעמוד להלן, הארוג במסרים הערכיים של התנ"ך.

המשך…

למה עקרון 'שתי מדינות לשני עמים' עלול להסתבר כימין קיצוני

העת הזו מעלה שאלות הרות גורל לגבי מדינת ישראל. הויכוח בין ימין לשמאל (לענין חוץ ובטחון) במדינה נדוש עד דק. בשנה שעברה עורר ספרו של מיכה גודמן, מלכוד 67, דיון רענן ומחודש בנושא. בעבורי, הבעיה העיקרית לגבי חיי פלסטינים היא בראש ובראשונה הומניטרית. לא כואב לי על כך שלפלסטינים אין צבא סדיר, מה שנחשב בעיני רבים (מדי) בעולמנו למימושה הנאצל של הלאומיות. כואב לי כשאנשים מנושלים משדותיהם; צר לי שחיילינו נאלצים לתחזק שלטון צבאי ביו"ש. כן, יש שם כיבוש צבאי, ואיני מכיר אף אחד בישראל שחושב שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי. הויכוח הוא על הפתרון הטוב ביותר, או הכי פחות גרוע. בתוך כך, צריך תמיד לזכור שיכול להיות גם הרבה יותר גרוע. הפלסטינים, כך נראה, לא החמיצו הרבה הזדמנויות להחמיר את מצבם. גם לישראל יש כמובן אחריות לעוולות רבות. אבל נראה שהססמה "שתי מדינות לשני עמים" היא בגדר דוגמה (dogma), אמירה שמנהיגים ישראלים נדרשים להצהיר עליה, אך לא ברור מה ישימותה. למעשה, נראה שהפלסטינים מבינים שהפתרון הזה יהיה גרוע מאד בשבילם, ומרגע שהם מבינים שהפתרון הזה הולך כעת להכפות עליהם, הם נסים על נפשם.

המשך…

יהדות חז"ל או דת מקדש? בידינו הדבר

הרבה דברים מתרחשים בימים אלה. חלקם נפלאים, כמו העברת עובדות הנקיון של מכללת אורנים להעסקה ישירה. עניינים אחרים הם מצערים, כמו

סגל מכללת אורנים. כבוד גדול לעם ישראל.

השחיתות המינית והמוסרית של איש (המכונה בפי אחדים 'ילד' משום מה) זחוח שכנראה השתכנע שמדינת ישראל נושאת פנים לאביו ולכן אין לו צורך לתת דין וחשבון לאף אחד, ודאי שלא לאמו או לאביו שבשמים. אפשר רק לקוות שרשויות הצדק יתעשתו, וידונו כנדרש ובחומרה את העבריינים, המסרסרים בציבור הישראלי ככלל ובנשים חסרות ישע בפרט. אפשר היה אולי לנוח על זרי הדפנה, אם היה ברור שלנוכח הניהיליזם וגסות הרוח והגוף יש בישראל ציבור והנהגה דתית איתנים שערכי היהדות ההלכתית במיטבה עומדים לנגד עיניהם. אכן, יש ויש כאלו, אך יש גם בעיות עומק המנסרות בחלל האויר.

המשך…

השואה הבאה, או: מה שכח ח"כ איוב קרא לספר לכם על נשקים אוטונומיים?

לפני כעשרה חודשים התרברב ח"כ איוב קרא על כך שלממשלת ישראל יהיה בקרוב 'רובוט' שיוכל לחסל את נסראללה ואחרים. מה שהוא שכח לומר לציבור הישראלי, זה שאם מדובר בנשק שנכניס מיוזמתנו ל'שוק', ושלא נאמר לגביו או לגבי אי-הפצתו שום אמירה מוסרית (כפי שאנו אומרים, למשל, לגבי נשק גרעיני) אפשר לצפות בקרוב לשואה שניה. למה שואה? הסיבה פשוטה.

המשך…