בעקבות ספרים ורעיונות

מרוזנצוויג ועד ברקוביץ: ביקור מולדת אקדמי

תודות לעידודה, נכונותה וסבלנותה של רעייתי (וילדיי), אני יוצא לביקור מולדת אקדמי בישראל.

א. ביקור מולדת [אקדמי]

קוראיו המשובחים והספורים של אתר זה לא יופתעו מדו-המשמעות הנעוצה במונח ביקור-מולדת: גם visit וגם criticism. יש האומרים שרק בעברית יכולות שתי משמעויות הפוכות שכאלו לשמש בפועל אחד – 'לבקר'. אבל גם באנגלית יש דוגמאות לכך, למשל המילה fine שהוראתה היא גם 'בסדר' וגם 'קנס'.

אשר לפועל 'לבקר', אחת התופעות המוכרות והמדאיגות בקרב צעירי יהדות ארה"ב בעת הזאת היא האדישות המעמיקה כלפי מדינת ישראל, או העובדה שרבים מהם לא חשים רגש משמעותי ביחס לישראל. ולא, אין מדובר רק באובדן הזהות היהודית והתבוללות, או ב'שמאלנות רדיקלית'. האמת צריכה להיאמר: אף אחד לא חש שום רגש כלפי שום אדם, אנשים או קבוצות המבקשים למנוע שיח אנושי כן והבעה של ביקורת אודותם. למרבה הצער, החברה הישראלית מאפשרת לגורמים קיצוניים כמו השר לעניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן, לקדם את המדיניות האנטי-שיחית הזו; עד שהגה הספינה הישראלית לא יוסט לכיוון של שיח יהודי-אנושי כן, המצב עלול להדרדר. אנו הרי יודעים זאת מהתנסותנו ביחסים בין-אישיים: לא קיים קשר אנושי משמעותי של אהבה ודאגה שלא מעורבת בו ביקורת כלשהי. אכן, יש דרכים טובות יותר ופחות להביע ביקורת. אולם אל לנו לאפשר מנבחרינו למנוע שיח בין יהודי ובין אנושי, שהיה מאז ומעולם התשתית ליהדות בית המדרש.

אגב, גם ליהדות ארה"ב יש מה לשפר בענין זה, למשל להכיר בכך שהמודל האמריקאי של יחסי דת ומדינה אינו בהכרח זה הראוי או הרצוי ליהדות הישראלית ולחברה הישראלית בכללה. בין השאר, כפי שטען מנחם לורברבוים, לאור תפיסות הקדושה המחולנות הרווחות בשיח האירופי והאמריקאי, שדומה כי אינן הולמות את המציאות הישראלית (ובייחוד את זו הירושלמית), הגדושה כל כך בקדושה. מהם אפוא המודלים הרצויים? על כך כדאי וצריך לפתוח שיחה פתוחה וכנה בין כלל הצדדים לויכוח, ומכאן גם החשיבות של מה שנטען בפסקה הקודמת כנגד משתיקי השיח. אם להומניות פרגמטית יש מקום משמעותי בכל אלה, יתכן שתגלו ענין בסעיף הבא.

ב. [ביקור מולדת] אקדמי

למעוניינים, הנה מידע על כמה הרצאות שאשא בשבועות הקרובים:

  • בין 17 – 20 בפברואר יתקיים במכון ון ליר בירושלים הכנס הבינלאומי Back to Redemption: Franz Rosenzweig’s Star 1919-2019. פרופ' יוסי טרנר ואני נרצה ב-19 לפברואר (יום ג) בנושא תפיסת הגאולה של פרנץ רוזנצוויג על רקע זמנו וכתשתית להתמודדות עם הטרנס-הומניזם בן זמננו.
  • בתאריך 24 לפברואר, יום א, יתקיים במרכז אדמונד דה-רוטשילד (רח' רוטשילד 104 ת"א) קולוקוויום לחקר תרבות דיגיטלית בנושא טכנולוגיה ודת, בחסות מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, הפקולטה למדעי הרוח, אונ' תל אביב. מארגנת הכינוס היא ד"ר כרמל וייסמן. לצד שני דוברים נוספים, אדבר על היבטים דתיים של המתה מתועדת ומשודרת.
  • ביום רביעי שלאחר מכן, ה27 לפברואר, אתן סמינר בביה"ס למדעי היהדות באונ' ת"א בנושא מהו הפרגמטיזם, וכיצד הוא מועיל (או מזיק) לחקר מחשבת ישראל?. הסמינר יתקיים בבניין רוזנברג, חדר 206, בין 14:15 – 15:45.
  • ביום רביעי (6 למרץ) בשעה 12 בעיר באר-שבע, אתן סמינר במחלקה למחשבת ישראל באונ' בן גוריון בנושא הוליזם פרגמטי בתפיסת תכליות ההלכה במשנת אליעזר ברקוביץ.

אשמח לראותך.

 

 

 

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

[גרסה מקוצרת של רשימה זו תראה אור בשבת שלום, גליון 1096 (פרשת יתרו, תשע"ט), ופורסמה באישור העורך, פנחס לייזר, באתר של ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך]

המשך…

עצמאות או ברבריות? אדורנו על תפקיד בית הספר

בפרוס שנת הלימודים החדשה, יתהו הורים וילדים רבים: מה בעצם תפקיד בית הספר בעידן הנוכחי?

על חשיבות החינוך הפעלתני בבתי הספר כתבתי לפני כמה שנים. כעת אביא כמה נקודות למחשבה לגבי נושא החינוך מאת תיאודור ו. אדורנו (Adorno), גרמני ממוצא יהודי שהוטבל בילדותו לנצרות, מראשי 'אסכולת פרנקפורט', שנודעה בביקורתה החברתית על האינסטרונמטליזציה של האדם ועל 'תעשיית (או 'חרושת') התרבות' בעידן המודרני.

המשך…

ההאמנוֹת בנושא המוות והאלמוות במשנת רח"ה במבחן ההכרעה ההלכתית

קוראיו המעולים, הספורים והמסורים של אתר זה ודאי שמו לב שסוגיית ההאמנוֹת (beliefs) בנושא החיים והמוות תופסת מקום לא מבוטל במחשבותיי. הדבר נובע במידה רבה ממאמר עליו עבדתי בנושא זה, בעקבות כנס על פילוסופיה של ההלכה והמוות במכון ון-ליר, בו הרצתי בנושא. במשך תקופת הכנת המאמר קראתי חומרים מרתקים בסוגיית המוות והאלמוות. תוצאת תמונה עבור הרב חיים הירשנזון

המשך…

ראיון ברדיו 'מרכז העיר' בנושא מחשבת ישראל והפרגמטיזם האמריקאי

אמש התראיינתי לרדיו מרכז העיר בירושלים, אצל דוד גודמן, בנושא מחקר הדוקטורט אותו אני מתעתד להגיש הקיץ, כלומר מחשבת ישראל והפרגמטיזם האמריקאי. בין השאלות שעלו: האם ההלכה משתנה? והאם המסורת היהודית דוגלת בחסינות מביקורת? ומה הקשר לשירו של אמיר דדון, 'אור גדול'? ראו (כלומר האזינו) כאן.

  • סליחה ומחילה למאזינים: בדקה 35:17 אמרתי דקרט במקום פירס. כפי שאמרו הפרגמטיסטים, כולנו מוּעדים לטעוּת.

אנושיות, טכנולוגיה ופוסט-הומניזם

האם עלינו להשתמש בכל טכנולוגיה חדשה ולהטמיעה בחיינו? האם ישנן טכנולוגיות ששימוש בהן יפגע משמעותית באנושיותנו? מהי בעצם אנושיות, וכיצד מעיב עליה הפוסט-הומניזם? האם ובאילו תנאים עלולה להתפרק הדמוקרטיה? מהן הבחנות היסוד העקרוניות הקשורות לנושא זה, שחלק מהן כיום מטושטש למדי? האם וכיצד נוכל לשמר את אנושיותה של החברה בה אנו חיים, ולהעניק לנכדינו סיכוי ליהנות מהחיים האנושיים להם זכינו אנחנו? על כל אלו ועוד  אדבר מחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהרצאה שכותרתה לעיל.

המשך…

האם אמונה באל דורשת ודאות מוחלטת?

והאם ידיעתנו את העולם זקוקה אף היא לודאות גמורה? קשת התשובות על שאלות אלה משקפת ויכוח שהשלכותיו חורגות מסוגיית האמונה באל. בעידן המודרני הושפעו מאד התשובות שנתנו לסוגיה זו מעמדתו של רנה דקרט, אבי הפילוסופיה המערבית, אצלו התקיים שילוב מיוחד בין ספקנות רדיקלית לבין פונדמנטליזם דתי. כמאה חמישים שנים מאוחר יותר, הפרגמטיסטים האמריקאים ראו בעייתיות רבה בעמדת דקרט, ולמרות החשיבות הפילוסופית של בקורתם עליו, רבים אינם מכירים אותה. מהי ביקורתם של הפרגמטיסטים על דקרט, ובייחוד זו שמתח עליו צ'רלס ס. פירס (Peirce)? באיזו מידה ניתן לראות אצל הוגים יהודים מודרניים קרבה לדקרט או לפרגמטיזם האמריקאי? ומה ניתן ללמוד מכך על שאלות מפתח במחשבת ישראל?

ביום שני הקרוב (י"ט כסלו התשע"ז, 19.12.2016) בשעה 14:00 ארצה בנושא זה בסמינר מחלקתי בחוג למחשבת ישראל אוניברסיטת בר-אילן, תוך התמקדות בעמדתו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ לגבי סוגיית האמונה באל.