מחבר: נדב ברמן שיפמן

אחריותיות במרחב הציבורי הממוחשב

בשולי הטבח הנורא בביה"כ בפיטסבורג.

הבוקר קיבלתי דוא"ל שנשלח על ידי הדוא"ל שלי, המודיע כי חשבון ההוג'ימייל שלי נפרץ, וכי אם לא אשלם סכום של 800 ומשהו דולר, במטבע ביטקוין, תוך 48 שעות, יופצו – דרך החשבון שלי -תמונות שצולמו בתוכנת ריגול שנשתלה בטלפון הנייד שלי בחצי השנה האחרונה (למעשה, תוכנות Deep-Fake מאפשרות לפושעים נאלחים שכאלו לייצר כל תוכן שהם רוצים) ורשימת אתרי המרשתת שביקרתי בהם, שלפי הפושע שכתב לי הם איומים ומבישים, תוך רמיזה להקשרים לא ראויים. איני יודע אם הכוונה ל-YNET, הארץ, מקור ראשון, העין השביעית, או אחרים, אבל כמובן שמפושע שכזה אי אפשר לצפות ליושרה או דיוק מיוחדים לגבי מה שהוא מאיים לשלוח בשמי, אם אכן יחליט לממש את איומו, בהנחה שלא אשלם לו את הכופר שדרש.

הודעתי על כך מיידית לרעייתי ולאגף המחשוב באוניברסיטה העברית, שאמרו שמדובר בנוזקה נפוצה, שרבים סובלים ממנה (ואולי חלקם גם נבהלים ומשלמים מיד בלי לדווח על כך), ושאין צורך או טעם להתקשר למשטרה לגבי זה. ובכל זאת, הדברים מטרידים מאד. אני מניח שאם הייתי מקבל הודעה על פיגוע טרור העומד להתרחש, והייתי מדווח על כך למשטרת ישראל ולכוחות הבטחון בישראל או בארה"ב, אפשר לשער שהם היו שמים את ידם במהירות רבה על המנוול/ים ששולח/ים איומים אנונימיים שכאלו, או לפחות על מי שמייצר/ים ומפיץ/ים נוזקות כאלה. למרבה הצער, ככל שהדבר נוגע למרחב האזרחי הפלילי, אזרחים לא יכולים לצפות להגנה כזו, ואפשר וצריך לקוות שהדבר ישתפר בעתיד.

במסגרת קורס שאני מלמד באונ' ייל בסמסטר הזה, בנושא פילוסופיות יהודיות והומניות של טכנולוגיה, אני עוסק בשיעור היום בנושא 'אחריותיות במרחב הציבורי'. נדון בין השאר במאמרה המכונן של פרופ' הלן ניסנבאום מאונ' ניו-יורק בנושא ( Helen Nissenbaum, “Accountability in a Computerized Society”, Science and Engineering Ethics 2 [1996], pp. 25-42). ניסבאום מצביעה על סכנת השחיקה של האחריותיות המוסרית המיוחסת לחברות ולתאגידים, בכל הנוגע לתוכנה, חומרה, ונזקים במרחב הציבורי. מאז 1996 עברו מים רבים בהדסון, והשתנו הרבה דברים לכאן ולכאן, אך הנושא עודו חשוב מאד.

איני חושב שהדבר מצדיק הפסקה של שימוש במחשבים וחזרה לשימוש בנייר ובמכתבים גרידא, ובודאי שלא 'מלחמה בטכנולוגיה' כפי שעפרי אילני טען לאחרונה. אדרבה, מנקודת מבט הומנית, טכנולוגיה (מהגלגל ועד המחשב) היא מבורכת כל עוד היא מודרכת על ידי ערכים הומניים ואינה עוברת האלהה. אלא ששימוש הולם בטכנולוגיה דורש שיח חברתי מוסרי ער, כמו גם מוסדות חברתיים, מדינתיים ובין-לאומיים המגנים על בני אדם ועל אזרחים מפני עריצות, שרירות לב ואיומים.

האם מניעת ביקורת מוסרית על צה"ל עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית?

מאת: מרדכי קרמניצר ונדב ברמן שיפמן, פורסם בהארץ (3.10.2018) תחת הכותרת 'הביקורת על צה"ל אינה רק נחלת השמאל, אלא חובה מוסרית ויהודית', ובמהדורה האנגלית בכותרת Criticizing the Israeli Army is a Jewish Obligation

המשך…

קובי אוז על חיוניות חווית הסוכה

קובי אוז הוא אחד היוצרים החשובים בישראל. אלבומו 'מזמורי נבוכים' (2010), מכיל את אחת הפנינות החשובות במוסיקה הישראלית בכלל, ובמוסיקה היהודית-ישראלית בפרט: השיר "זלמן זה לא אתה".

בשיר מבקר אוז את האינדיבידואליזם הבורגני והבעלני, הרואה בממון, במעמד, ובסמלי-המעמד כמו בית ונדל"ן, את חזות הכל. במקומם, אומר אוז, מדגישות ההלכה והמסורת היהודית את האחריות האנושית והמגבלות המוסריות המוטלות על האדם, הממקמות אותנו בתוך העולם כחלק ממערכת יחסים אחראית עם סביבתנו. אוז מדגים זאת במצוות השמיטה, השבת, הנידה והסוכה. בהיותנו בערב חג הסוכות תשע"ט, הבה נתבונן בבית העוסק בחג הסוכות:

המשך…

עצמאות או ברבריות? אדורנו על תפקיד בית הספר

בפרוס שנת הלימודים החדשה, יתהו הורים וילדים רבים: מה בעצם תפקיד בית הספר בעידן הנוכחי?

על חשיבות החינוך הפעלתני בבתי הספר כתבתי לפני כמה שנים. כעת אביא כמה נקודות למחשבה לגבי נושא החינוך מאת תיאודור ו. אדורנו (Adorno), גרמני ממוצא יהודי שהוטבל בילדותו לנצרות, מראשי 'אסכולת פרנקפורט', שנודעה בביקורתה החברתית על האינסטרונמטליזציה של האדם ועל 'תעשיית (או 'חרושת') התרבות' בעידן המודרני.

המשך…

יהדות, פרגמטיות, ואַסְדָרָת מכירת נשק (והערה על היוהל"ם)

דבר תורה שיראה אור בגליון שבת שלום 1075 הקרוב, פרשת כי תצא, עמ' 3-2.

תקציר הטיעון:

  1. החיפוש אחרי הפשרה המועילה הוא מסיפוריו המכוננים של עם ישראל – יהודה והעדפת ה'בצע' של מכירת יוסף על פני רציחתו.
  2. פרגמטיות זו נהייתה לרעיון מכונן בהלכה, שבה המסחר, החיים הכלכליים וה'שוק' אינם מגונים אלא ברוכים.
  3. לעומת זאת, כאשר הפקת רווח כרוכה בנטילת חיי-אדם, כמו בהקשר של תעשיית הנשק, דרושה זהירות רבה. ייצור ומכירת נשק אינם פסולים כשלעצמם, אך עם-ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, צריך למנוע מכירת נשק למשטרים העושים בו שימוש רצחני כנגד חפים מפשע.
  4. תת-רגולציה של מכירת נשק כזו הינה מנוגדת לפרגמטיות דלעיל, שבה נכרכת התועלת והרווח הכלכלי עם הצלת חיים, ולא עם קיפוחם. הֶפְחֵרוּת שכזו אף נותנת רוח גבית לאנטישמיות, הרואה יהודים ככאלו שיהיו מוכנים לשפוך דם נקי בשביל בצע כסף.
  5. המצב שבו חברות נשק ממשלתיות מופרטות ומופקעות משליטה ואחריות לאומית ישירה ואף מבעלות ישראלית, הוא בעייתי במיוחד בהקשר זה (הדוגמה החמורה של אירונאוטיקס). יש לחשוש גם להשפעות חמורות של הפרטות כאלו על עצם תפקודו של צה"ל כצבא-העם.

המשך…

פרשת חֻקַּת: בזכות המלים והחיים, כנגד הכוחנות והמוות

[דבר תורה שיראה אור בשבת הקרובה, פרשת חֻקַּת, בשבת שלום, גליון 1066 תשע"ח, עמ' 3-2)

בפרשתנו מוצגים סיפורים העוסקים לכאורה בנושאים שונים מאד: (1) פרה אדומה; (2) הצמא במדבר והכאת הסלע על ידי משה ואהרן; (3) מות אהרן; (4) תלאות נדודי עם-ישראל בעבר הירדן המזרחי. לכאורה, הקשר בין כל אלה מקרי. אולם ניתן להציע שיש קשר מהותי בין הסיפורים עליו נעמוד להלן, הארוג במסרים הערכיים של התנ"ך.

המשך…

למה עקרון 'שתי מדינות לשני עמים' עלול להסתבר כימין קיצוני

העת הזו מעלה שאלות הרות גורל לגבי מדינת ישראל. הויכוח בין ימין לשמאל (לענין חוץ ובטחון) במדינה נדוש עד דק. בשנה שעברה עורר ספרו של מיכה גודמן, מלכוד 67, דיון רענן ומחודש בנושא. בעבורי, הבעיה העיקרית לגבי חיי פלסטינים היא בראש ובראשונה הומניטרית. לא כואב לי על כך שלפלסטינים אין צבא סדיר, מה שנחשב בעיני רבים (מדי) בעולמנו למימושה הנאצל של הלאומיות. כואב לי כשאנשים מנושלים משדותיהם; צר לי שחיילינו נאלצים לתחזק שלטון צבאי ביו"ש. כן, יש שם כיבוש צבאי, ואיני מכיר אף אחד בישראל שחושב שהמצב הנוכחי הוא האידיאלי. הויכוח הוא על הפתרון הטוב ביותר, או הכי פחות גרוע. בתוך כך, צריך תמיד לזכור שיכול להיות גם הרבה יותר גרוע. הפלסטינים, כך נראה, לא החמיצו הרבה הזדמנויות להחמיר את מצבם. גם לישראל יש כמובן אחריות לעוולות רבות. אבל נראה שהססמה "שתי מדינות לשני עמים" היא בגדר דוגמה (dogma), אמירה שמנהיגים ישראלים נדרשים להצהיר עליה, אך לא ברור מה ישימותה. למעשה, נראה שהפלסטינים מבינים שהפתרון הזה יהיה גרוע מאד בשבילם, ומרגע שהם מבינים שהפתרון הזה הולך כעת להכפות עליהם, הם נסים על נפשם.

המשך…