בזבוז כספי ציבור

במסגרת רפורמת 'עוז לתמורה' מתכנן משרד החינוך לבנות שטחים נוספים בחדרי מורים חדשים ברחבי הארץ ולהסב מרחבים קיימים לפינות עבודה. פעולה זו נשענת על שתי הנחות עבודה ישראליות מאוד:

1. 'בניתָ – עשית' – אם הושקעו מאות מיליונים או אפילו מיליארדים וזה נראה כמו פינות עבודה בהיי-טק, ברור שמצב החינוך ישתפר.

2. 'שהִית – עבדת' – אם המורים ישהו בחדרי המורים עד השעה 16 (תהא הצפיפות אשר תהא) – ברור שמצב החינוך ישתפר.

ובכן, בהנחה ששתי הנחות אלו מופרכות מעיקרן (שהרי מורים ב'אופק חדש' ובפיילוט של 'עוז לתמורה' התלוננו ומתלוננים שמה שקורה בסוף הוא שהייה נוספת בבי"ס ועבודה שלא נגמרת גם בבית), הנה הצעה פשוטה שתחסוך לאוצר מיליארדים של הוצאות בינוי חד פעמי בבתי הספר, ומאות מיליונים של תחזוקה בהמשך.

נסיון להדרת נשים אמהות ממערכת החינוך?

במקום לנסות להפוך את מקצוע ההוראה ל'גברי' ולהדיר מהמערכת מורות אחראיות ומסורות שכל חטאן הוא שהן רוצות לגדל את ילדיהן וצריכות להוציא אותן מהגנים אי שם בשעה 16 (או במקרים רבים שעתיים קודם לכן, לפני תחילת ה'צהרון' – אותו כידוע לא מממן משרד החינוך), על משרד החינוך להכיר בכך שבמשך שנים רבות עבדו המורים והמורות בבית. כן, הן בדקו (ובודקות) עבודות ומבחנים, דברו ומדברות בטלפון עם תלמידיהן והוריהם. אלא מה, אף אחד לא רואה את זה. אבל יש דרך פשוטה לדעת מה עומס העבודה המשוער, המוטל עליהן בבית.

בואו ניקח למשל, מורה ממוצעת בתיכון, המלמדת חמש כיתות. נניח שהתמזל מזלה ויש לה רק 30 תלמידים בכיתה. היא יוצאת הביתה כל רבעון עם 150 מבחנים. לבדוק מבחן ממוצע לוקח לא פחות מעשר דקות. במקצועות הומניסטיים, בדר"כ הרבה יותר. כלומר: היא עובדת בבית כל חודשיים עוד 1,500 דקות, שזה 25 שעות. משרתה של המורה הזו מוגדרת, בואו נניח, כ'מלאה', כלומר כ-24 ש"ש. יוצא שעל כל חודשיים יש למורה עוד שבוע עבודה מלא, אלא שהוא מבוצע בבית. שבוע עבודה של מורה עם ותק ממוצע שווה משהו כמו 2,000 ש"ח.

מורות שומרות שבת יושבות בערבים עד השעות הקטנות של הלילה בכדי לבדוק מבחנים; מורות חילוניות עושות שבתותיהן חול ונותנות למשפחותיהן להסתדר בלעדיהם. מי סופר את זה? אף אחד, כי המורים לא מחתימים שעון בבית. והם חסכו מיליארדי שקלים מאז קום המדינה – של בינוי, של חשמל, של דיו, של חימום, של מזגן. אבל לבנות פינות עבודה במאות מיליונים ולתחזקם – זה כבר על חשבון הקופה הציבורית וצריך לבדוק זאת.

פתרון חלופי – תגמול כספי למורים המְתפקדים כיאות

הנה הצעה פשוטה שתעלה הרבה פחות למשק הישראלי, ותבטא אמון של המערכת במורים והערכה לעשייה החרוצה והלא-נראית שלהם.

כל מורה אשר יבצע את עבודתו נאמנה בבדיקת מבחנים/עבודות, יקבל תוספת שכר של 1,000 ש"ח בחודש, בהתאם לחישוב הנ"ל, המכיר בעבודה הרבה הנוספת הנעשית בבית. אין בענין זה סודות – מורים שלא מחזירים מבחנים בזמן משאירים תלמידים מתוסכלים, ואלו ממהרים ליידע את הנהלת ביה"ס על כך.

מכאן גם שאין כל בעיה להתנות את התוספת הזו באישור מנהל בית הספר או רכז פדגוגי. מורה שלא יעבוד בבית (או היכן שלא ירצה) – לא יקבל את התוספת הזו. אבל רוב רובם של המורים, העובדים בבית וחוסכים הון למדינה – יקבלו סוף הכרה בעבודתם המאומצת.

עלות תוספת זו, בהנחה שישנם כחמישים אלף מורים בארגון המורים, נמוכה בהרבה מהסכומים שידרשו לצורך בינוי ורכישת ציוד חדש. רק נדרשת הוגנות בסיסית ורצון לשיפור מעמד המורים בישראל.

מ'בוז לתרומה' – לעוז לתמורה

התייחסות רצינית להצעה זו ושינוי הסכם 'עוז לתמורה' לפיה תאפשר, אולי, קבלה נרחבת יותר שלו בידי המורים. ציבור המורים מבין שההסכם הנוכחי ישאיר אותם בבי"ס במרחב עבודה צפוף ויותיר אותם עם שעות עבודה ארוכות בבית ועל כן אין אנו שומעים על גלי הצטרפות המוניים להסכם – וחבל. הסכם הסטורי עם המורים יהיה כזה המכיר בזכותם של המורים לעבוד (גם) בבית, לאור הצפיפות בבתי הספר וצרכי גידול הילדים  – ממש כפי שאין אנו מכריחים את המרצים באוניברסיטה לבדוק את המבחנים או לכתוב את ספריהם דוקא בחדריהם באקדמיה.