למה נוצרה ילדה הראשונה יחידית? מחשבות ראשונות על הולדת ילדה שניה

או: מדרש על משנה סנהדרין ד, ה'

לפיכך נולדה ילדה הראשונה יחידית,

ללמד שכל המולידה ילדה אחת – כאילו יצרה עולם מלא

וללמדך שכל האהבה המוסבת אליה – אהבת עולם היא

וכל העולם ראוי הוא לה להיות.*

ולהשריש בה כי החיבה אליה – ממש כמוה – יחידה היא במינה

ואין עוד כמוה בעולם,

לעולם.

ולמה נולדה הילדה השניה – שניה?

ללמד את אחותה הבכורה שכל העולם,

שראוי היה להיות לה ואך לה –

שייך בה במידה גם לאחותה הצעירה.

וכיצד מחנכין את הבכורה, משנולדה שניה לה?

היו אומרים לה: אביך אינו גדול מאביה (שכן חד הם לכן) ואמך אינה גדולה מאמהּ

והזיווג משם 'זוג' הוא מקור יצירת חיי אנוש בעולם.

וזכרי שחותם הקדוש ברוך הוא אינו כחותם בשר ודם:

מלך מלכי המלכים טובע כל אדם במטבע אחר

ואין אחותך הצעירה מתחרה בקיומך או מחליפה אותך

ושתיכן במטבע של חוה אם כל חי יצוּרוֹת ושתיכן מיוחדות

ובשביל שתיכן (ובס"ד גם לבאים אחריכן) ולמען כל יושבי בה – נבראה תבל.

ושמא תאמרו "מה לנו ולצרה הזאת"?

דעו וזכרו כי על סוד האחד והריבוי, אחדות ההפכים, נוסד החֵלד

ועל כן התהלכו תדיר עם שני פתקים, עדות נאמנה לכן לְטבע הטובע:

בראשון – בשבילי נברא העולם.

בשני – בשבילנו נברא העולם.

אל יקמט פתק הראשון את השני

ואל יקפח השני את הראשון.

* וכל העולם ראוי הוא לה להיות – משנולדה אחות השניה מסתבר כי כך באמת צריכים להיות פני הדברים, בשיתוף וביחד. כמו שהאדם לא באמת נברא יחידי (כפי שמסופר בבראשית ב') אלא האשה נבראה אתו, תמימה ושותפת אמת (כמו בבראשית א'), כך גם הילד הראשון לא נברא יחידי, אלא למשל בלבד, ללמד אותו ואת הוריו מה עוצמת החיבור, הנתינה והסגוליוּת של הקשר הכל-כך מיוחד הזה שבין הורים לילד אחד ויחיד.

(באהבה רבה לאחינעם אטל צעירתנו ולבארי מרים בכורתנו)