רבין וגדליה: קורבנות או אשמים?

גדליה בן אחיקם שהופקד על שארית יהודה נרצח בידי ישמעאל בן נתניה לאחר חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה. יצחק רבין נרצח לפני 15 שנים (י"ב חשון תשנ"ו, 4.11.1995) כראש ממשלת ישראל, בידי הרוצח הנתעב יגאל עמיר.

כאז כן היום, אנו רואים ניסיונות לעמעם את חומרת הרצח, על ידי אמירה שהם 'הביאו זאת על עצמם'. לגבי יצחק רבין ז"ל, אנו מכירים את שאלת ה'מדוע לא קיבל את הנחיית השב"כ ללבוש אפוד מגן?', המתעלמת מחומרת ההריגה שלו על ידי רוצח מתנקש. אף אם נקבל את תיאוריית הקונספירציה, לפיה נרצח רבין בידי השב"כ, האם הדבר אינו חמור? האם רצח ראש ממשלה בידי יהודי הוא חמור פחות אם השב"כ אחראי לו? אמנם בידי גורמים מסוימים, הפרחת עננות של קונספירציה היא דרך להמנע משאלות מהותיות ולעקוף אותן. מסתבר ששיח האשמת הקורבן לא החל בתקופתנו. כבר בתלמוד יש מי שטענו שגדליה בן אחיקם היה אחראי לרציחתו שלו. אולם לשם הבנת הנושא עלינו לחזור אל הסיפור התנ"כי.

רצח גדליה מתואר בלקוניות בספר מלכים ב', כ"ה פס' 22-26. הנביא ירמיה שופך אור על הסיפור הזה. בירמיה פרק מ' מורחבת היריעה לגבי הנסיבות שלפני רצח גדליה ולאחריו. בפס' 13-14 מתוארת משלחת בראשות יוחנן בן קָרֵחַ, המגיעה אל גדליה שישב במצפָה (כנראה באזור רמאללה של היום) ואומרת לו:

"הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ?"

גדליהו לא מאמין למשמע אוזניו. למה שישמעאל יהרוג אותו? למה שבן-עמו ירצח אותו? יוחנן בן קרח ניגש ביחידות לגדליה ומציע לבצע 'סיכול ממוקד' באותו ישמעאל, בכדי להגן על האוטונומיה הנותרת של שארית יהודה מפני התפרקותה. גדליה מסרב גם להצעה זו, כלא מאמין שישמעאל אכן מסוגל לכך.

אלא שאותו ישמעאל היה מזרע בית דוד, זרע המלוכה. הוא תופס את מינויו של גדליה בידי הבבלים כלעג לרש: מי שהחריבו את מקדשנו בידי נבוכדנאצר מחליטים בשבילנו מי יהיה הנציב המולך עלינו?! ועוד למנות לשם כך אדם שאינו משושלת בית דוד, אשר שלטה ביהודה כל ימי בית המקדש הראשון?

במבט ריאל-פוליטי, גדליה היה לכאורה תמים בסירובו להצעת יוחנן בן קרח: ישמעאל בן נתניה ועשרה אנשים נוספים מגיעים למצפה וטובחים בגדליה ובכל מי שהיה איתו שם, יהודים וכשדים  (קרי: בבלים, ראו מל"ב כ"ה 25). בירמיה מ"א 4-9, לאחר תיאור הרצח, מסופרת לנו אפיזודה נוראה נוספת:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע. וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה' (פס' 4-5).

שמונים אנשים אלו יצאו להביא מנחה למקדש, שעל חורבנו כנראה טרם שמעו. כפי שמעיר רד"ק על הפסוק, אולי ידעו הזקנים הצפוניים הללו על כיבוש ירושלים בידי הבבלים (ומכאן כנראה גילוח הזקן כמעשה אבל), אך על חורבן המקדש לא ידעו, אף שכבר עברו כחודשיים מאז אב, והזמן הוא כעת חודש תשרי. מה שבטוח: על רצח גדליה בידי בן-נתניה ודאי לא שמעו – זה קרה רק יומיים קודם לכן.

ישמעאל מבחין בצערם אך בקור רוח מקפיא הוא מזמן אותם לבקר את גדליהו. הזקנים נעתרים ובאים – ישמעאל ואנשיו שוחטים אותם.

ירמיה, שניצל ממשפט מוות לאחר שנחשד כנביא שקר בידי אחיקם, אביו של גדליה (ירמיה כ"ו 24), מתאר את ישמעאל כרשע נוראי: מתוך שמונים הזקנים הללו היו עשרה עליהם חס ישמעאל, בזכות בצע חטים ושעורים שהבטיחו לתת לו תמורת השארתם בחיים. ירמיה, נצר למשפחת כהנים ולשבט לוי, מותח כאן ביקורת מרומזת על שבט יהודה, שבט המלוכה ובית דוד, שישמעאל הוא צאצא שלו: כמו יהודה שהיה מוכן לחוס על יוסף ולמכור אותו לישמעאלים בשביל בצע כסף, גם ישמעאל (היהודאי) חנן ממוות את הזקנים שמציעים לו בצע תבואה. מכל מקום, בפסוק 9 נסתם הגולל על שבעים הזקנים שנרצחו:

וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים:

ישמעאל משליך את גופות הזקנים המסכנים לבור במקום שנקרא "יד גדליהו". לימים נראה שהוקמה במצפה מעין אנדרטה לגדליה (כמו יד אבשלום, ראו שמ"ב י"ח 18). אבל את הפסוק הזה היו מי מקדמונינו שקראו קצת אחרת:

"והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה." וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש – מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. (תלמוד בבלי מסכת נדה, דף סא ע"א)

הדרשן לומד מהכתוב "אשר הכה ביד גדליהו" שגדליה אשם במותם של שבעים הזקנים! לא די שנרצח גדליה, כעת בא חכם זה ומאשים אותו ברצח שבעים הזקנים?! הדבר מזכיר לנו את הטוענים שרבין אשם במותו שלו כי לא ציית להנחיית השב"כ ולא לבש אפוד מגן. האמנם? עד כמה אפשר לעוות ולסרס את הכתוב? הלא ברי כי אכזריותו של ישמעאל מתוארת כאן באופן שאינו זקוק לצידוק נוסף.

ביהדות אנו מוצאים נסיונות לבקר את האלימות. כפי שראינו בסיפור רצח גדליה, בית המקדש הראשון לא חרב רק בגלל עבודה זרה. תיאורטית, הרי יכול היה הישוב היהודי בימי גדליה להשתקם ולהבנות תחת השלטון הבבלי, כשם שהישוב היהודי שרד ואף התפתח ביבנה ולאחר מכן בגליל תחת השלטון הרומאי, לאחר חורבן בית שני. אבל גדליה נרצח ושארית הפליטה ברחה למצרים מפחד נקמת הבבלים. החרב היהודית כנגד עצמה.

מסביב לשתי פרשות הרצח הללו, רצח גדליה ורצח רבין, ברור לכל מי האשם – או לפחות, כך חשבנו, מי הקורבן. יש המנסים להפיח עננה של זלזול בנרצחים על ידי השמעת דיבה לגבי טיב התנהגותם לפני ההתנקשות. בימים אלו, בהם חרבות מונפות בחברה הישראלית על ימין ועל שמאל (תרתי משמע), אל לנו לשכוח מי היה השוחט ומי הקורבן. גדליה כמו גם רבין, השתייך למה שאפשר לכנותו שמאל פוליטי (גדליה היה פרו-בבלי, ולכן ככל הנראה מונה לתפקידו) ופעל מתוך רוח של פיוס ושלום ורצון כן לתרום לעמו. שניהם נרצחו באכזריות על ידי אנשים שהכרעת הרוב היתה זרה להם אך לא אחיזת הפגיון. נזכור ולא נשכח.