היצע וביקוש רוחני, על הספר: "ממך אליך – ספר השבת, תפילה, הגות וחוויה"

(עורך: יונדב קפלון, ידיעות אחרונות, ישראל 2010)

ביקוש והיצע רוחני – רנסנס היהדות בישראל

גלוי לעין כל כי בישראל של זמננו מתרחשת מהפכה ביחס העממי לזהות היהודית, שאת סופה עוד קשה לצפות. ספרו של המשורר יונדב קפלון נענה גם הוא לאתגר זה והוא מאגד בתוכו את נוסח ספרד של תפילות השבת המסורתיות וכן קטעי מדרש, מחשבה ורשומות אישיות העוסקים בנושא השבת והמתקשרים לתפילות ו'מתכתבים' איתן. הספר מהוה המשך טבעי לשתי אסופות ליטורגיות קודמות שערך קפלון: מחזור ראש השנה ומחזור יום הכיפורים. בדומה להם, גם כאן נמצא הטקסט הדתי המסורתי של התפילה במרכז, כאשר מצדדיו ומתחתיו מובאות יצירות הלכה, הגות ומדרש מתולדות היהדות, מהעת העתיקה (מקרא ואף ספרות חיצונית), תקופת חז"ל (מדרשי הלכה ואגדה, תלמודים), ספרות ימי הביניים והעת החדשה לגווניהן. בולטת באסופה זו המגמה ליצור הכלה של מגמות שונות ביהדות זמננו, על ידי ייצוגן בטקסטים מזרמים מגוונים העוסקים בשבת, מקטעי יומן, דרך ספרי הגות ושירה ועד קטעים הנוגעים לשבת, הלקוחים מבלוגים באינטרנט. הקושי היסודי בספר זה הוא הרצון לפסוח על שני הקהלים – הציבור הדתי והציבור החופשי. על ביטוייו של קושי זה אעמוד בהמשך.

כביצירותיו הקודמות, גם כאן הציג קפלון הישג תרבותי מרשים: אוסף גדול של מקורות המרחיבים את יריעת התפילה ומאפשרים למתפלל לעיין וללמוד בעיתות שאין הוא רוצה או מצליח להתרכז בהן בתפילה עצמה. בכך הוא ממשיך את מגמתו של עגנון, שכתב בהקדמה לקובץ "ימים נוראים", בו איגד קטעי הגות והלכה העוסקים בעשרת ימי תשובה:

"אבל מה יעשה האדם הפשוט שאין בו כח לעמוד תמיד באותה המעלה שעומד עליה בשעה שהוא מתייחד עם קונו… וכשנתתי דבר זה על לבי עלה בדעתי לחבר… שיהא אדם קורא בספר בשעת ההפסקות כלומר בין תפילה לתפילה ומעורר את לבו." (ימים נוראים, מתוך הקדמת המחבר למהדורה הרביעית)

עגנון ניסח זאת בעדינות, אך מלשונו העדינה ניבט גם הקושי של רוב הציבור להתרכז בטקסט של התפילה באופן מלא. מה היחס בין התפילה לתוספות מעין אלו? האם אין הדבר פוגע בתפילה עצמה, בחשבון אחרון?

 

הקושי הרוחני העממי: המתח בין תפילת קבע ל'תחנונים'

'ספר השבת' נענה לאתגר שאליו עונים גם עלוני השבת השונים ('שבת בשבתו', 'שבת שלום', 'מעט מן האור' וכולי): שעמום מסוים שחשים אי-אלו מתפללים בזמן התפילה. בידוע הוא שרבים מהמתפללים חשים – בשבת או בימי החול – כי הם עושים זאת כמצות אנשים מלומדה. לא כאן המקום לפרוש את מלוא הויכוח הקדום שהיה בין חכמים לגבי עיצוב התפילה, אך בכל זאת אציין כאן שני מקורות עיקריים שמבטאים זאת. מחד, לאחר חורבן בית המקדש וניתוק הערוץ הפולחני הקורבני, מוּסדה תפילת הקבע על ידי רבן גמליאל: "בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה" (משנה ברכות, ד ג'); מאידך, מפורסמים דברי רבי שמעון במסכת אבות (ב, ט"ז): "אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים". לפי גישה זו, התפילה צריכה להיות ביטוי גם לרחשי לב ספונטניים של האדם.

מבחינה הסטורית, אין ספק שהזרם המקבֵּע ניצח; התפילה השתגרה ונהייתה לחובה יומית – שלוש פעמים ביממה. המקום הלגיטימי שתופסים ה'תחנונים' נדחק לסוף ברכת "שמע קולנו" בתפילת שמונה עשרה. לאור זאת, אפשר להבין מדוע זוכים עלוני השבת לפופולאריות בקרב פוקדי בתי הכנסת: תפילת הקבע אינה מספקת את הצורך שלהם בהרחבת החוויה הרוחנית, ויש המחפשים בעלוני השבת פורקן לקושי שלהם בתפילת הקבע. עלונים אלו נותנים גם חיבור לאקטואליה הישראלית וגם במה להבעת דעות פוליטיות, בזיקה לפרשת השבוע.

האם עלוני השבת הם תופעה חיובית מנקודת המבט של התפילה? לכאורה, לא. באותה מידה שבה קוראים אותם בזמן התפילה, יש כאן גריעה מהמרחב והפניוּת לה זוכה התפילה. זו אחת הסיבות שבגללן חיבר עגנון את 'ימים נוראים' – וקפלון את מחזורי הימים הנוראים. אולם הקושי ממנו סובלת תפילת השבת הוא גדול יותר, מפני שבעיניים המודרניות, המצפות לחידושים והמצאות, תפילת השבת החוזרת על עצמה מדי שבוע נראית לרבים כמנטרה או כחוויה רוחנית ש'התייבשה'.

הרחבת מרחב התפילה או המעטת ערכהּ?

הפרויקט של קפלון מבקש להציב את תפילות השבת במרכז – וזה כבר מסר ראוי מבחינת המרכזיות (תרתי משמע) שמקבל גוף הטקסט של התפילה במחזור. אולם בגלל ריבוי המקורות המובאים בספר והרצון לשמור על משקל סביר לספר (שאורכו הוא 437 עמודים), גודל הגופן קטן יחסית – גם לתפילה וגם להרחבותיה. ברור שספר כזה לא יוכל לספק את רצון הציבור בנגיעות אקטואליות, כיון שיומרתו של הספר היא מצד אחד להיות רלבנטי לחברה הישראלית ולזיכרון הקיבוצי שלה, ומאידך – להוות סידור שבת לכל עת ומקום.

הבאת המקורות העשירים והמאוזנים מבחינת עדות ישראל (מזרח ומערב), בהחלט מתחברת למגמה הרב-תרבותית בישראל דהיום, מה גם שהנוסח בו בחר קפלון להשתמש הוא נוסח ספרד. ראוי לשבח את קפלון על מלאכת העריכה הכללית של הספר אך גם על עריכת הלשון השוטפת. בהוצאת ידיעות ספרים ישנם ספרים שחתומים על עריכתם מספר אנשים, כאשר הספר ראה אור בסופו של דבר בהיותו משובש מאד. ספר זה של קפלון, על אף העושר הרב של הטקסטים המובאים בו, מרשים מבחינת רמת ההגהה שעבר ואין זה מובן מאליו. בעידן שבו כל כותב מסתובב עם עורך לשון צמוד, ראוי לברך כותבים ועורכים היודעים את מלאכתם גם בלעדיו.

כמה שבתות החסרות מן הספר

קפלון אומר אמירה יהודית פלורליסטית, כשהוא מביא התייחסויות חילוניות לשבת, דוגמת אלו של ס' יזהר (עמ' 34), עמוס עוז (עמוד 298) או טומי לפיד (עמ' 122), גם אם רוב רובו של הספר אינו כזה. קפלון פונה גם ליהודים הבוחרים לקיים שבת לא הלכתית וגם למה שאהרון מגד מכנה חב"ש ("חילונים בעד שבת", עמ' 300) וגם ליהודים המחפשים מגדלור אל חוויית השבת המסורתית והתפילות שבה.

גם קפלון וגם הרב בני לאו, שכתב לקסיקון קצר למונחי השבת המופיע בסוף הסידור, מכוונים אפוא את ספר השבת ליהודי שלא בהכרח מתמצא בנבכי השבת בפרט ובתרבות היהודית בכלל. מטרה זו מושגת באופן מוצלח יותר מאשר במחזורים הקודמים של קפלון (שעיטר פיוטים מורכבים בקטעי הגות אך הותירם ללא ביאור לשוני שווה לכל נפש), כיון שנוספו הערות מכווינוֹת לגבי סדר התפילה, אך עדין בולטים מספר עניינים בחסרונם: על אף שקפלון בחר לייחד שער בספר לקשר שבין השבתות ללוח השנה וחודשי השנה (עמ' 249-272), נשאר שער זה חסר מפאת כמה עניינים: אין התייחסות שיטתית ל'ארבע שבתות' (שקלים, זכור, פרה, החודש) ולמקומן המיוחד בלוח השנה בחודשים אדר וניסן. ענין נוסף הוא שבתות 'תלתא דפורענותא' (שלוש השבתות שבין י"ז בתמוז לט' באב שבהן יש הפטרות העוסקות בנבואות תוכחה הצופות פורענות) ושבתות 'שבע דנחמתא', בהן מפטירים בנבואות נחמה, עד ראש השנה. ענין נוסף החסר מן הספר הוא פירוט כולל של רשימת הקריאות בתורה וההפטרות, העומד בפני האוטרקיות של הספר ככלי דתי. הרחבות – מוצלחות ככל שיהיו – אם אין לפניהן בסיס אינפורמטיבי יציב, עלולות למסמס את תפקודו המוצלח ותפוצתו של הספר. בנקודה זו בא לידי ביטוי הקושי האמיתי לעצב ספר שיענה גם על צרכי הציבור שאינו בקי ברזי המסורת (והנדרש לבסיס מידע מוצק) וגם על צרכי הציבור המכיר את התפילה על בוריה והרוצה פרפראות למיניהן.

עלינו לשבח

מלבד זאת, יש להודות לקפלון ולברכו על השלמת מלאכת הליקוט והעריכה של ספר השבת החשוב הזה. הוא עשוי להיות מתווך מוצלח בין יהודים רבים לבין תפילותיו והשראתו של היום בו שובתים יהודים ואלוהיהם ממלאכתם.

פורסם במקור באנגלית:

'Spiritual Supply and Demand', book review of Sefer HaShabat, by Yonadav Kaploun, Jerusalem Post Magazine, 1.7.2011