מחקר והוראה

מחקרי עוסק במחשבת ישראל, פילוסופיה של ההלכה, וזיקותיהן לפרגמטיזם האמריקאי הקלאסי. במסגרת זאת אני עוסק גם בתרומתה של מחשבת ישראל להתמודדות פרגמטית עם כמה אתגרים טכנו-אתיים בני הזמן.

השנה (תשפ"א) אני פוסט-דוקטורנט במחלקה למחשבת ישראל באונ' בן-גוריון בנגב, עמית מחקר בפקולטה למשפטים באונ' חיפה, חוקר אורח במכון לחקר המשפט העברי באונ' העברית בירושלים, ומורה מן החוץ במדרשת פיינברג במכון ויצמן למדע. בתש"פ הייתי עמית במרכז ללימודי יהדות באונ' הרווארד. קודם לכן הייתי שנתיים עמית בתר-דוקטורט בחוג לפילוסופיה ובתכנית בלימודי יהדות באוניברסיטת ייל, בהדרכת פרופ' פול פרנקס, שם לימדתי קורס על מחשבת ישראל והפרגמטיזם, ועל מחש"י ואתיקה של הטכנולוגיה. הדוקטורט שלי נכתב בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכת פרופ' אבינועם רוזנק, בנושא פרגמטיזם והגות יהודית בארה"ב במאה העשרים: עיון במשנות חיים הירשנזון, מרדכי מ. קפלן ואליעזר ברקוביץ (אושר בספטמבר 2018). המחקר בחן את כתבי שלושת ההוגים היהודים דלעיל בראי שלושה מושגי-ליבה בפילוסופיה הפרגמטית. כמה מאמרים ומאמרי סקירה הקשורים למחקר זה ראו אור. מאמרים נוספים נמצאים בשיפוט או בהכנה.

תמונת נדב בכנס השל

בין תשס"ב-תשס"ה למדתי בתוכנית 'רביבים' להכשרת מורים ליהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרתה סיימתי תואר מוסמך (בהצטיינות) בחוג למחשבת ישראל. עבודת הגמר שכתבתי בהדרכת פרופ' משה הלברטל עסקה בנושא 'אם כן אין לדבר סוף כטיעון הלכתי בספרות חז"ל', ובה בחנתי נטיה בחז"ל להגבלתם של מושגים הלכתיים בעלי ממד מטפיסי (כמו טומאה וחמץ), היוצרים חיובים מעשיים הנתפסים בעיני חכמים כבלתי סבירים.